התפלה: טוב או רע?

בעשורים האחרונים טכנולוגיות ההתפלה משנות את כללי המשחק בכל הנוגע למים, בפרט בישראל. אלא שבצד היתרונות, יש לטכנולוגיה זו גם כמה חסרונות סביבתיים, שרבים אולי אינם ערים להם.

 את הכינוי "הכוכב הכחול" קיבל כדור הארץ בזכות שפע המים שבאוקיינוסים בעולם. אך למעשה, רק 2.5% מהמים על כדור הארץ הם מים מתוקים, ובפועל מרביתם אינם זמינים לשימוש. נוסף על כך, עם הגידול באוכלוסיית העולם בצד העלייה ברמת החיים, צריכת המים צפויה רק להוסיף ולעלות. המזרח התיכון הוא אחד האזורים שבהם מורגש המחסור בנוזל החיים.

בעשורים האחרונים טכנולוגיות ההתפלה משנות את כללי המשחק, בפרט בארץ. אלא שבצד היתרונות הברורים של ההתפלה, יש לה גם כמה משמעויות סביבתיות שרבים אולי אינם ערים להן.

מתקן ההתפלה בחדרה. צילום: U.S. Embassy Tel Aviv (CC-BY-SA-2.0) via Flickr

בשנים האחרונות ראתה ישראל תנופת התפלה חסרת תקדים. לא פחות מארבעה מתקני התפלה גדולים פועלים היום בארץ, ועל פי התכנון הקמתו של מתקן התפלה נוסף באשדוד צפויה להיות מושלמת עוד השנה.

מתקן ההתפלה בשורק, שהחל לפעול בשנה שעברה, אחראי על עשרה אחוזים מכלל אספקת המים בישראל, ועל פי תכנית האב הארצית למשק המים, עד 2020 מתוכננים המים המותפלים להוות יותר מ-80% מצריכת המים העירונית בארץ.

במארס האחרון אישרה ועדת השרים לענייני פנים ושירותים את התכנית הארצית לאתרים למתקני התפלה, המאפשרת הקמה של מתקנים גדולים נוספים בארבעה אזורים לאורך מישור החוף. בתגובה שפרסמה עמותת "צלול" באתר האינטרנט שלה נטען, כי "ועדת השרים טעתה כשאישרה את התכנית שכן זו התקדמה ללא שקיפות ודיון ציבורי פתוח, לא בפרטים המסתתרים בתוכה ולא בצורך העקרוני בהמשך הקמת מתקני התפלה כאשר אין שום דחיפות בהקמתם".

אי אפשר להתעלם מהיתרונות של ההתפלה. ראשית, פיתוח מקור מים חדש אמור להפוך את מוצר היסוד הזה לנגיש יותר, גם מבחינה כלכלית, ומפחית את התלות בתהפוכות המשקעים. מבחינה סביבתית, יצירת מקור מים חדש יכולה גם לאפשר שחרור מקורות מים שנתפסו בעבר, בעיקר לצורכי חקלאות, לטובת הטבע.

השבת זרימת המים באפיקיהם המקוריים תתרום לשיקומם של נחלים שחרבו ומערכות אקולוגיות אחרות. הגדלת הקצאת המים לטבע מוסדרת בתכנית האב הארצית למשק המים. כך, למשל, בקיץ שעבר החלה רשות המים בהזרמה קבועה של כ-30 מיליון קוב מים מהכנרת אל נהר הירדן, לראשונה מזה חמישה עשורים. עדיין מדובר בכמות זעירה לעומת הספק המים המקורי בנהר הזה (בעבר זרמו בנהר הירדן כ-1.3 מיליארד קוב מים בשנה), אך לדעת רבים מדובר בצעד חשוב בכיוון הנכון.

למען האוקיינוסים

עם זאת, שורה של מחקרים בארץ ובעולם מראים, כי ההשלכות הסביבתיות של ההתפלה באות לידי ביטוי בים, באוויר וביבשה. ראשית, מתקני ההתפלה זקוקים לשטחים ניכרים על החוף או בקרבתו, ובשל תנופת הפיתוח בארץ, השטחים הפתוחים, ובפרט רצועת החוף, הופכים למשאב נדיר יותר ויותר.

שנית, מתקני ההתפלה הם צרכני אנרגיה כבדים, וכשהפקת האנרגיה נשענת על דלקים פוסיליים כמו פחם וגז טבעי המשמעות היא פליטות נוספות של גזי חממה אשר גורמים לשינויי האקלים, בשעה שמדינות העולם מנסות להפחית פליטות אלה.

נוסף לשני אלה, כיוון שמדובר בטכנולוגיה יחסית חדשה עדיין לא ברור לחלוטין מה ההשלכות של התמלחות - תוצרי הלוואי בתהליך ההתפלה - על הסביבה הימית כשהן מוזרמות בחזרה לים.

המסתייגים מפתרון ההתפלה מדגישים פתרונות אחרים כמו הסדרת השימוש במים אפורים, הרחבה של טיהור והשבת מי קולחין וגם חיסכון במים. נוסף על כך, הם מזהירים מפני פיתוח תלות בהתפלה כמקור המים העיקרי, ובפרט כשהיא מופעלת על ידי גורמים פרטיים בעלי עניין מסחרי.

בסופו של דבר, כנראה שהשאלה היא אם המחיר הסביבתי של ההתפלה עולה על התועלת שבה, ואם לא, כיצד ניתן לצמצם את השפעותיה השליליות על הסביבה.

ב-8 ביוני מצוין יום האוקיינוסים העולמי, שמטרתו להעלות על נס את חשיבותם של גופי המים האדירים האלה לאנושות ואת הצורך בהגנה עליהם. זו יכולה להיות הזדמנות לשקול את המשמעויות השונות של השימוש בים להפקת מי שתייה.

מופיע בגיליון יוני של "גליליאו"