המוביל הבין-ארצי

האו"ם הכריז על שנת 2013 כשנה הבינלאומית לשיתוף פעולה בין מדינות בתחום המים. בד בבד פורסמו לאחרונה דו"חות של הבנק העולמי שקבעו כי מיזם תעלת הימים, פרויקט שאפתני שאמור לפתור את בעיית המים של ירדן והתייבשות ים המלח, בר יישום. ימים יגידו

בארץ שבועות הוא חג המים. בעולם חוגגים את נוזל החיים ב-22 במרס. "יום המים העולמי" (World Water Day), מסבירים המארגנים, מיועד להפנות את תשומת הלב לחשיבותם של המים המתוקים ולקידום ניהול בר קיימא של מקורות מים. זה 20 שנה מתמקדים מדי שנה אירועי יום המים העולמי בהיבט אחד: מים לערים, סניטציה, מים ותרבות וכדומה. השנה, לצד אירועים למיניהם שיתקיימו ברחבי העולם, האירוע המרכזי יהיה כנס בינלאומי שיתקיים בהאג שבהולנד, והעצרת הכללית של האו"ם תתכנס בניו יורק כדי לציין את יום המים.

והפעם, מעבר ליום הבודד, האו"ם הכריז על שנת 2013 כ"שנה הבינלאומית לשיתוף פעולה בתחום המים" (International Year of Water Cooperation). בראש מטרותיה של יוזמה זו נמצאת הגדלת המודעות לחשיבות, לתועלת ולאתגרים הכרוכים בשיתוף פעולה בענייני מים. הקמפיין, המנוהל מטעם ארגון אונסק"ו, מבקש להמחיש את הפוטנציאל שיש לשילוב זרועות סביב נושא המים בכל מיני הקשרים ברחבי העולם: ביצירת תועלת כלכלית, במיגור עוני, בקידום שוויון מגדרי, בהבטחת קיימות סביבתית ואף בבניית שלום.

ים המלח: 1972-2011. מקור: (NASA Earth Observatory (CC BY 2.0

 הבנק העולמי נותן אור ירוק

גם אצלנו למים יש תפקיד מרכזי ביחסים עם השכנים. בפרט, גורלו של ים המלח – שאותו חולקת ישראל עם הירדנים ועם הפלסטינים – תלוי בשילוב זרועות בין כל הצדדים. זה כמה עשורים שמפלס ים המלח יורד במהירות. ב-1 בפברואר עמד המפלס על 426.84- מטר. על פי נתוני השירות ההידרולוגי, שנה קודם לכן היה מפלס ים המלח גבוה במטר ו-21 סנטימטרים. עד כה הניסיונות למצוא דרכים לבלום את גסיסתו ההדרגתית של ים המוות, המסכנת גם את תעשיית התיירות, לא הבשילו לכדי יישומם של פתרונות מעשיים.


בעיני רבים הפתרון הוא הקמת מובל מים שיחבר את ים המלח עם ים סוף. על פי התוכניות המסתמנות, יוקם מובל כזה לאורך הערבה, בצדה הירדני. את המיזם הזה מקדמות זה כמעט שני עשורים ישראל, ירדן והפלסטינים, בשיתוף פעולה או באופן עצמאי, ובינואר השנה הוצבה בו אבן דרך חשובה כשקובץ דוחות שפרסם הבנק העולמי קבע כי המיזם השאפתני אכן בר יישום.

על פי המתווה שהוצע בדוחות האלה, שני מיליארד קוב מים יישאבו מדי שנה מים סוף ויועברו צפונה אל ים המלח באמצעות צנרת. בפרויקט ישולבו תחנות כוח הידרואלקטריות שינצלו את הפרש הגבהים להפקת חשמל, וכן מתקן התפלה גדול שיספק מי שתייה לשימושים שונים בירדן, בגדה המערבית ובישראל. התִמלָחות, תוצר הלוואי בתהליך ההתפלה, יוזרמו אל ים המלח, וזה מיועד להיות חבל ההצלה שיבלום בתוך כ-30 שנה את המשך הצטמקותו. ולא פחות חשוב מזה, הפרויקט מיועד לתרום להידוק שיתוף הפעולה האזורי. הדוחות, שהם תנאי לתחילת יישום הפרויקט, אמדו את עלות הקמתו בכ-10 מיליארד דולר בסך הכל – סכום גבוה במידה ניכרת תמכפי שהוערך בעבר.

המחקרים, שבוצעו לבקשת ירדן, ישראל והפלסטינים, ביקשו להעריך את מידת ההיתכנות של תצורות שונות של המובל מבחינה כלכלית, חברתית וסביבתית ואת השלכותיהן האפשריות. הסיכון הסביבתי העיקרי, קבע צוות המומחים שחיבר את הדו"ח, הוא דליפה של מי ים שעלולה להביא להמלחת מי תהום באזור הערבה. התכנון המפורט של הפרויקט יהיה צריך אפוא לשלב פתרונות הנדסיים לצמצום הסיכון הזה.

המחברים התייחסו גם לחששות שהעלו בעבר מדענים ופעילי סביבה, דוגמת נזק אפשרי לשוניות האלמוגים במפרץ עקבה והיווצרות גבישי גבס ופריחת אצות אדומות בעקבות ערבוב של מי ים סוף עם מי ים המלח. הדו"ח מאשר שאלה תרחישים אפשריים, אך קובע כי יהיה אפשר למתן את השפעתם ולהביאם לרמות "קבילות".

ואולם פעילי סביבה מתחו ביקורת נוקבת על מסקנות הדו"ח. "הדו"ח של הבנק העולמי הוא בלתי אחראי, מפני שמסקנותיו מתעלמות מהסיכונים הסביבתיים ומהמחיר הכלכלי הגבוה [של הפרויקט – ע"ל]", כך נכתב בהודעה שפרסם ארגון "ידידי כדור הארץ המזרח התיכון" (FoEME) בתגובה. "במקום להתמודד עם שורש הבעיה ועם הסיבה האמיתית להצטמקותו של הים – קרי הטיית נהר הירדן והשימוש הבלתי מוגבל במי ים המלח בידי תעשיות המינרלים – הופנתה תשומת הלב אל חלום פרויקט הצינור הזה".

במהלך השנים התדרדר מצבו האקולוגי של נהר הירדן בשל עצירת המים בסכר דגניה מדרום לכנרת ועקב הזרמת מי קולחין בלתי מטופלים אל אפיקו. שיקומו של נהר הירדן התחתון, נכתב בדו"ח, עשוי להיות אחד מהתנאים המוקדמים שיציבו גופים ומדינות הצפויים לתרום למימון פרויקט המובל.

הזמן יעשה את שלו

בבנק העולמי מקפידים לציין שישנם תקדימים בעולם לפרויקטים בקנה מידה דומה. דוגמה אחת לפרויקט מובָל מים כזה הוא פרויקט המים של רמות לסותו (Lesotho Highlands Water Project). הפרויקט, הנחשב למובל המים הגדול באפריקה, מיועד להעביר מים ממדינת לסותו אל פרובינציית חאוטנג (Gauteng) בדרום אפריקה באמצעות מערכת של תעלות וסכרים. שני החלקים הראשונים בפרויקט הושלמו במהלך שנות ה-90, ובהמשך מתוכננים שניים או שלושה שלבים נוספים (סכרים וייתכן גם תעלת מים), אך הם היו מלווים במעשי שחיתות שהיו מעורבות בהם כמה וכמה חברות להקמת סכרים. סוגיות סביבתיות וחברתיות, ובפרט אובדן קרקעות חקלאיות והעברת אוכלוסיות, עדיין מעיבות על יישומו של הפרויקט.

ובחזרה למזרח התיכון - על אף מה שנראה כמוטיבציה לקדם פתרון הן לבעיית המים הירדנית והן להתנוונותו של ים המלח, יש ספק רציני באשר ליכולת לתרגם את המלצות המומחים למעשים. לנוכח המצב האזורי הנוכחי, בייחוד בהתחשב בהיקף ההשקעה הכלכלית והמשאבים הפוליטיים הדרושים, האפשרות של הקמת תשתית לפרויקט חוצה גבולות בסדר גודל כמו זה של מובל המים ים סוף—ים המלח נמצאת תחת סימן שאלה גדול.

גם מונקת' מהיאר, המנהל הירדני של ארגון "ידידי כדור הארץ המזרח התיכון", אינו מודאג מסיכוייה של התכנית להתממש. "אני מודאג מזה שאנשים תולים בכך הרבה ציפיות, מפני שאנחנו פשוט לא נוכל לבנות את זה", הוא אומר בריאיון למסע אחר. אלא שבאותה מידה לא ברור אם יש יותר סיכוי שמקבלי ההחלטות יאמצו בעתיד הקרוב את החלופות המוצעות, ובפרט השבת המים לנהר הירדן ושיקומו. "יש באמת הרבה מה לעשות, אבל אנחנו לא מחכים שיכריזו על החלופה, אלא אנחנו עובדים על זה", אומר מהיאר.

במהלך חודש פברואר התקיימו מפגשים ציבוריים בירדן, בישראל ובגדה לצורך קבלת משוב על מסקנות המחקרים בנושא פרויקט המובל, ובעוד חודשים אחדים צפויה להתפרסם גרסתם הסופית של דוחות הבנק העולמי. אבל ככל הנראה עד שיצא לפועל שיתוף פעולה חוצה גבולות בהיקף הדרוש להציל את ים המלח יעברו עוד הרבה מים בנהר, אפילו בירדן הגווע.

מופיע בגליון מארס 2013 (258) של "מסע אחר"