התרחבות מערכת הכבישים במאה ה-21 מאיימת על בעלי החיים
במאה הנוכחית, אומרים מומחים, התרחבות מערכת הכבישים בעולם תהיה חסרת תקדים. להערכת סוכנות האנרגיה הבינלאומית, עד שנת 2050 תשתיות הדרכים יגדלו בקרוב ל-60 אחוזים ביחס להיקפן ב-2010. כבר היום תאונות דרכים גובות מספר גבוה של קרבנות, אך מתברר שכבישים רבים הם מלכודת מוות גם עבור בעלי החיים.
ככל שרשת הדרכים הולכת ומתרחבת אל תוך השטחים הפתוחים, ובמקביל נפח התעבורה הולך ועולה, כך גוברים הסיכויים לתאונות דרכים שמעורבים בהן בעלי חיים. בראש ובראשונה מדובר בסיכון חיי אדם - אך גם בפגיעה רחבת היקף בבעלי חיים. על פי נתוני אגודת הרכב האמריקאית (AAA), בשנים 2001-2011 נהרגו 2,194 איש בתאונות עם בעלי חיים בארצות הברית. במקרים רבים כרוכות תאונות כאלו גם בנזק כלכלי משמעותי – בארצות הברית נאמדים הנזקים מהתנגשויות כאלו ב-8.4 מיליארד דולר בכל שנה.
 |
| צילום: Nathanlarson32767 at en.wikipedia [Public domain], from Wikimedia Commons |
עבור המגוון הביולוגי המפגשים הקטלניים האלה הם יותר מתופעת לוואי. במחקר שהתפרסם בראשית 2013 בכתב העת Transportation Research Part D: Transport and Environment קבעו החוקרים יירי מרטקה (Mrtka) ומריה בורקובצובה (Borkovcova), כי "בחמש השנים האחרונות כמעט כל נהג שני בצ'כיה היה מעורב בתאונה עם יונק". מרבית התאונות האלו לא נפגעו נהגים או נוסעים, אבל בעלי החיים משלמים מחיר כבד. בצ'כיה, העריכו החוקרים, נהרגים מדי שנה יותר מ-140 אלף זאבים, קרוב ל-130 אלף איילים וכמעט 100 אלף חתולי בר, בנוסף לבעלי חיים ממינים אחרים. בארצות הברית, על פי הערכות, נהרגים כמיליון בעלי חיים מדי יום כתוצאה מפגיעה של כלי רכב, אולם בהיעדר תיעוד סדיר ושיטתי ייתכן שהמספרים גדולים עוד יותר. גם בארץ אין תיעוד מסודר, אך לדברי יואב אבניאון מהמעבדה לאקולוגיה מרחבית באוניברסיטת בן גוריון "בכל יום נדרסים הרבה מאוד בעלי חיים בכבישים".
סכנה למגוון הביולוגי
כמה מחקרים שנערכו בשנים האחרונות בארץ יכולים לתת מושג לגבי התופעה. בעמק חרוד, למשל, תועדו כ-1,180 בעלי חיים דרוסים, מרביתם תנים, בשנים 2000-2008. בכבישי הדרום ספרו פקחי רשות הטבע והגנים 695 גוויות של בעלי חיים בין אפריל 2009 לינואר 2011. בפרט נמצא כי פגיעה בבעלי חיים מוגנים ובסכנת הכחדה מתרחשת לעתים קרובות יותר בכבישים הסמוכים לשמורות טבע. עבור מינים כאלה לדריסה יכולה להיות השפעה דרמטית על האוכלוסייה.
מחקר שערך אבניאון בין השנים 2009 ל-2013 בשפלת יהודה תיעד 718 אירועי דריסה של בעלי חיים – מרביתם נמיות, חתולי בית, תנים ושועלים. להערכתו, כשליש מהתאונות האלו היו כרוכות גם בסכנה לחיי אדם.
פגיעות רכב בבעלי חיים קטנים כמו זוחלים ומכרסמים אולי לא גורמות להרבה נזק, ולכן גם לא מדווחות, מסביר אבניאון בראיון ל”גליליאו”, אבל הן בהחלט יכולות להיות כרוכות בסכנה לחיי אדם. "למשל, כשאדם נוהג בלילה ופתאום נחש גדול זוחל על הכביש לפני המכונית זה יכול להיות מבהיל", הוא אומר.
דריסה היא אמנם הביטוי הבוטה ביותר של ההשפעה הסביבתית שיש לכבישים, אבל היא אינה מתמצה בכך. גם לתשתיות הנלוות יש השלכות על המערכת האקולוגית ועל שרשרת המזון – אם בדמות זיהום אור כשעמודי תאורה מושכים אליהם חרקים מעופפים ואת טורפיהם, ואם כשעמודי שילוט, בעיקר בנגב, הופכים למלכודות מוות עבור ציפורים קטנות.
אבל אולי יותר מכל, סלילת כבישים בשטחים פתוחים כרוכה בשינוי דרמטי של השטח הטבעי, ודאי במהלך העבודות ההנדסיות, אבל גם לאחר מכן. במקרים רבים כבישי האספלט מבתרים שטחים פתוחים, מצמצמים אותם וכולאים אוכלוסיות של בעלי חיים ביניהם. עבור מינים שונים – מאיילים ועד דבורים – דרכי האספלט מהוות מחסום מסוכן או אפילו בלתי עביר. בטווח הארוך יותר הכבישים שסוגרים על בעלי החיים מקטינים גם את המגוון הגנטי בקרב המינים השונים ובהתאם מפחיתים את סיכויי ההישרדות שלהם.
אפשר לומר שתדירות גבוהה של דריסת חיות בר באזור מסוים יכולה אולי להעיד על קיומה של אוכלוסייה גדולה ובריאה של אותם מינים, למרות השפעתם הסביבתית של הכבישים - אבל מאפיינים שונים של תוואי הכביש הופכים נקודות מסוימות לאורכו ליותר מועדות לתאונות מאשר אחרות. ובנוסף, עבור מינים מסוימים גם לדריסות נדירות עלולה להיות השפעה דרמטית על האוכלוסייה כולה.
הקואלות שבדרום-מזרח אוסטרליה, למשל, סובלות משורה ארוכה של השפעות אנושיות כגון שטחים חקלאיים או פיתוח מכרות הנוגסים בבית הגידול הטבעי שלהן או תקיפות על ידי כלבים. ובכל זאת, פגיעת מכוניות היא גורם המוות העיקרי עבור יונקי הכיס הפרוותיים האלה. חוקרים שניסו לבחון את האפשרויות השונות קבעו שסלילה של כבישים חדשים תזיק לקואלות יותר מאשר הרחבה של כבישים קיימים. עם זאת, כתבו החוקרים במאמר שפרסמו במארס 2014 בכתב העת המדעי PLoS One, מקבלי ההחלטות צריכים לקחת בחשבון יותר מאשר מין אחד בתכנון של תשתיות תחבורה, וכן שיש צורך בשילוב אמצעים אחרים שיסייעו בהפחתת תאונות עם בעלי חיים.
אז מה עושים? האמת היא שהתרומה העיקרית של העלייה במודעות לנושא בשנים האחרונות היא בהכרה שאין מספיק מידע. בכמה מדינות החליטו להשלים את פערי הידע האלה על ידי גיוס הציבור הרחב. אפליקציות סמארטפון שפותחו לאחרונה בבריטניה, בארצות הברית ובדרום אפריקה מסייעות הן לניהול הסיכון על ידי איסוף מידע על מקטעי כביש מועדים לפורענות, והן לניטור של אוכלוסיות בעלי חיים ולהגנה עליהן באמצעות דיווחים על פגרים בכבישים.
וזה עדיין לא הפתרון היצירתי ביותר. בעבר בחנה מע"צ (היום - נתיבי ישראל) שימוש בשורה של אמצעים להרחקתם של בעלי חיים מכבישים – מהתקנים המשדרים גלי קול המהווים מטרד עבור חיות המתקרבות אל הכביש, דרך מחזירי אור שיכולים לסנוור אותן, ועד פיזור ריח שמקורו באויבים טבעיים בשולי הכביש (אחד הרעיונות היה שתן של אריות) במטרה להרתיע אותן. אך מידת היעילות של אמצעים אלה מוטלת בספק. במקביל, נעשה שימוש בכמה שיטות כדי להתריע בפני נהגים על הסכנה – למשל, באמצעות הצבת תמרורי אזהרה או על ידי הצמדת מחזירי אור לבעלי חיים משוטטים כמו גמלים בנגב.
"אבל בסופו של דבר בעלי חיים יחצו את הכביש", אומר אבניאון. לדבריו, לטובת בני האדם ובעלי החיים כאחד צריך לדאוג שהאחרונים יחצו את הכביש בבטחה. יכולות להיות שיטות שונות, הוא אומר, אבל אחד האמצעים היעילים ביותר הוא ניתוב של בעלי החיים, באמצעות גדר או מחסום, אל מעברים ייעודיים המותאמים לצורכיהם.
זו גם הייתה הגישה שהנחתה מספר הצעות חוק שהוגשו במהלך השנים במטרה להתמודד עם ההשלכות האקולוגיות של פיתוח דרכים. האחרונה שבהן הוגשה במארס 2013, והיא מציעה להטיל על רשות הטבע והגנים להכין תכנית אב להקמה של מעברי בעלי חיים ולגידור של כבישים בין עירוניים מרכזיים. עם זאת, הצעת החוק הזו לא קודמה מאז.
אלא שהמפתח להקטנת ההשלכות הסביבתיות של פיתוח כבישים נמצא ברמת המאקרו, בשלב התכנון. במחקר שהתפרסם בכתב העת Nature בספטמבר 2014 וזכה להד תקשורתי נרחב ביקשו החוקרים למצוא את האיזון בין סלילת דרכים חדשות לבין הגנה על הטבע ברמה העולמית. המפה שהפיק צוות המדענים שילבה בין שתי שכבות – האחת אומדת את החשיבות האקולוגית של שטחים פתוחים והשנייה מזהה את האזורים שבהם יש צורך בפיתוח כבישים חדשים או בשדרוג כבישים קיימים לשם הגדלת התפוקה החקלאית. כתוצאה מכך, המפה מצביעה גם על אזורים שבהם צפוי קונפליקט בין ערך אקולוגי גבוה לבין התועלת שבשדרוג מערכת הכבישים. על פי המפה, באזור הים התיכון קונפליקטים כאלה צפויים בין היתר ברחבי ספרד, תורכיה, מרוקו, לבנון וגם במרכז ובצפון ישראל.
ואולם, בארץ רק לעתים רחוקות יחסית נשמעת זעקה ציבורית במחאה על הנזק הסביבתי של כבישים חדשים. המחאה נגד כביש 6 היא אולי המאבק המוכר ביותר. עם זאת, בדוח האיומים הסביבתיים לשנת 2013 שפרסמה החברה להגנת הטבע מופיעות לא פחות מ-14 תכניות לכבישים אשר צפויות להיות להן השלכות משמעותיות על הסביבה. לפחות שבע מהתכניות האלו הוזכרו כבר ב"אטלס הכבישים המיותרים של ישראל" שפרסמה החברה שלוש שנים קודם לכן.
ככלל, סלילתם של כבישים חדשים כפופה לתכנית המתאר הארצית לדרכים (תמ"א 3), וכמו במקרים אחרים גם תכניות לכבישים מחויבות על פי חוק בתסקירי השפעה על הסביבה. ב-2007 הורתה המועצה הארצית לתכנון ולבנייה על הכנתה של תכנית מתאר ארצית חדשה לתחבורה יבשתית משולבת (תמ"א 42), שתתייחס גם לכבישים וגם למסילות ברזל. כשתושלם, מיועדת תכנית זו להחליף את תמ"א 3 ובין שש מטרותיה מופיעים גם "קיימות" ו"כיבוד הסביבה".
אין ספק שההגנה על הטבע שעוד נשאר כאן צריכה להיות מוטמעת בתהליכי קבלת ההחלטות ביחס לפיתוח ככלל ולכבישים בפרט. אבל במדינה עם משאבי קרקע מוגבלים כל כך, יתכן שההתנגשות בין הטבע לבין תשתיות התחבורה היא אולי סיבה נוספת לקידום של תחבורה ציבורית. ההשלכות של התפשטות האספלט עבור המגוון הביולוגי הייחודי של ישראל באות לידי ביטוי בעיקר בכבישים בין עירוניים. מדיניות שנותנת עדיפות לאוטובוסים ולרכבות יכולה להקטין באופן משמעותי את המחיר הכרוך בתלות שפיתחנו ברכב הפרטי – בין היתר מפגעים סביבתיים כמו רעש וזיהום אוויר – ובאותה הזדמנות גם למנוע תאונות דרכים הקוטלות הן בני אדם והן בעלי חיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה