עוף, גוזל

מדוע אנרגיית הרוח יכולה להזיק לסביבה וכיצד היא עלולה לפגוע בנדידת הציפורים?

אנרגיית הרוח נחשבת לאנרגיה ירוקה, ובכל זאת היא מעוררת מחלוקת דווקא בתוך התנועה הסביבתית. בשנים האחרונות השימוש באנרגיית הרוח בעולם נמצא בנסיקה, ועל פי נתוני סוכנות האנרגיה הבינלאומית, נכון לאוקטובר 2013, 2.6 אחוזים (כ-300 ג'יגה ואט) מכלל החשמל המיוצר בעולם מקורם באנרגיית הרוח.

בארץ, רתימת אנרגיית הרוח עדיין בחיתוליה, אבל באמצע אוגוסט 2014 נרשם ציון דרך, עם אישורה של תכנית המתאר הארצית לטורבינות רוח. התוכנית, שתהליך גיבושה ארך יותר משנתיים, מיועדת לעודד את ניצול אנרגיית הרוח על ידי ניסוח התנאים להקמתן של טורבינות בודדות - בין היתר על מבני מגורים ועל מבני ציבור - או של חוות טורבינות רוח, אך גם לצמצום הפגיעה הסביבתית האפשרית שטורבינות אלו עשויות לגרום למינימום האפשרי.

צילום:  Changhua Coast Conservation Action (CC BY-NC-SA-2.0) via Flickr

כמה מאפיינים הופכים את אנרגיית הרוח ל"אנרגיה נקייה". לעומת דלקים פוסיליים כמו מזוט, סולר, פחם וגז טבעי – המהווים היום כמעט מאה אחוז ממקורות האנרגיה בארץ - הפקת חשמל באמצעות אנרגיית הרוח כרוכה, לא רק באפס זיהום אוויר, אלא גם בהרבה פחות פליטות של גזי חממה הגורמים לשינויי האקלים. על פי נתוני הפאנל הבין ממשלתי לשינויי אקלים, הפקת חשמל באמצעות אנרגיית הרוח כרוכה בפליטה של פי 68 פחות גזי חממה מאשר באמצעות פחם ופי 40 פחות מאשר גז טבעי. ומלבד כל אלה, אנרגיית הרוח, שלא כמו הדלקים הפוסיליים, היא למעשה משאב שאינו מתכלה.

על פי דוח שפרסם הפורום הישראלי לאנרגיה ב-2013, יכולה ישראל להגיע ל-80 אחוז אנרגיה ממקורות מתחדשים עד שנת 2040. החזון ששרטטו מחברי המסמך מסתמך ברובו על אנרגיה סולארית, אך כולל גם כ-5,500 מגה ואט שמקורם באנרגיית הרוח, כשני שליש מכך מטורבינות המוצבות ביבשה והיתר בים. בראיון ל"גליליאו" אומרת יעל כהן-פארן, מנכ"לית הפורום, כי החשיבות של אנרגיית הרוח, מעבר ליתרונותיה כאנרגיה נקייה, היא בכך שהיא משלימה את האנרגיה הסולרית מבחינת שעות הפעילות לאורך היממה.

רק בגלל הרוח

מאידך, רבים מהמתנגדים לטורבינות רוח טוענים כי הן מהוות מפגע נופי בשטח הפתוח. בנוסף, ניסיונן של מדינות אחרות, למשל ספרד וקליפורניה, מעלה כי בתנאים מסוימים טורבינות רוח יכולות להוות סיכון לבעלי כנף: במקרים רבים נהרגות ציפורים ממינים שונים כתוצאה מהתנגשות בלהבי הטורבינות, ועטלפים עלולים להיפגע הן מפגיעה ישירה של הלהבים הגדולים והן כתוצאה ממערבולות אוויר שיוצרות הטורבינות.

בארץ מתחדדת הסוגיה הזו באופן מיוחד. ישראל ממוקמת בטבורו של אחד מצירי נדידת הציפורים החשובים בעולם, ופעמיים בשנה הופכים שמי הארץ לאוטוסטרדה של מיליוני ציפורים הנעות בין אפריקה לבין אירופה ואסיה. אי לכך, הן החברה להגנת הטבע והן רשות הטבע והגנים מסתייגות מהקמתן של חוות טורבינות רוח. במסמך מדיניות של הרשות מדצמבר 2013 נכתב כי תבחן את התוכניות באופן פרטני, ומדעני הרשות עשויים לקבוע על סמך הידע הקיים כי אתרים מסוימים אינם מתאימים. “בכל מקרה יידרשו מיטב האמצעים הטכנולוגיים למזעור הפגיעה בטבע ובנוף", נכתב שם.

עמדה זו מתיישבת גם עם עמדתו הרשמית של ארגון הסביבה הבינלאומי בירדלייף אינטרנשיונל, שהחברה להגנת הטבע נמנית על חבריו. גם בבריטניה תומכת החברה המלכותית להגנת הציפורים (RSPB), ארגון שמירת הטבע הגדול במדינה, בהרחבת השימוש באנרגיה ממקורות מתחדשים, ובפרט באנרגיית רוח, כל עוד מבוצע תסקיר סביבתי כדי לזהות את כל ההשפעות האקולוגיות של מתקנים אלה בטרם ניתן האישור להקמתם. על פי הארגון, אנשיו מעורבים בבחינה של מאות בקשות עבור חוות טורבינות רוח והם מתנגדים לשישה אחוזים בלבד מהתכניות האלו עקב הסיכון לאוכלוסיות ציפורים. אך הארגון הבריטי מציין באתר האינטרנט שלו כי עדיין "ישנם פערים בידע ובהבנה של ההשפעות של אנרגיית הרוח, ולכן יש צורך בניטור של ההשלכות הסביבתיות של חוות טורבינות רוח פעילות ובהתאמה של מדיניות לכך".

במדינות אחרות תחום אנרגיית הרוח מתקדם בהרבה מבארץ, אך הנתונים הייחודיים של ישראל מגבילים באופן משמעותי את מרחב האפשרויות למיקום חוות רוח, אומר דרור בוימל, רכז תכנון תשתיות בחברה להגנת הטבע. "ישראל היא מדינה מאוד צפופה, עם מחסור בשטחים ועם גידול אוכלוסין גבוה הרבה יותר מבאירופה”, הוא מסביר בראיון ל"גליליאו". "בנוסף, בנושא הציפורים, החשיבות של ישראל עומדת ביחס הפוך לגודלה. המחויבות של ישראל להפחתת גזי חממה היא מחויבות בינלאומית חשובה. אבל היכולת שלנו להפחית גזי חממה (על ידי הקמת חוות טורבינות רוח – ע.ל.) היא קטנה ביותר בגלל גודל השטח שלנו. גם צריכת החשמל שלנו קטנה ביחס לכלל צריכת האנרגיה בעולם. לעומת זאת, החשיבות העולמית שלנו בשמירה על המגוון הביולוגי היא עשרת מונים ביחס לגודל שלנו, ובסופו של דבר היא הרבה יותר משמעותית מאשר התרומה שלנו למאבק להפחתת גזי החממה".

אבל יש מי שרואה את הדברים אחרת. "זה לא שאני רוצה שכל הציפורים הנודדות יישחטו כאן על הטורבינות, אבל אני חושבת שיש פה הגזמה מוחלטת בשיח הציבורי שהביאו רשות הטבע והגנים והצפרים", אומרת כהן-פארן. "טורבינות רוח הן ממש לא מהגורמים המרכזיים בעולם להרג ציפורים". לדבריה, ייתכן שיש מקום לפסול מיקומים מסוימים עבור חוות הרוח, אך יש להתיר אחרים. יש גם פתרונות שיכולים לסייע בצמצום ההשפעה הסביבתית, היא אומרת. אחד מהם הוא הפעלת מכ"ם ציפורים בעונת הנדידה, בדומה לזה המוצב בלטרון ומשרת את חיל האוויר, כך שיהיה אפשר להתריע ולהפסיק את פעילות הטורבינות בשעת הצורך.

החברה להגנת הטבע, כמו רשות הטבע והגנים והמשרד להגנת הסביבה, היו שותפים בתהליך גיבוש תוכנית המתאר החדשה, אומר בוימל. ואמנם, החששות מפני פגיעה אפשרית בטבע הביאו את עורכי התכנית לשלב בה גם דרישות לעריכת תסקיר השפעה על בעלי כנף בנוסף לסקרי השפעה על הסביבה, כנדרש בתכניות פיתוח אחרות.

אך לדברי בוימל, הדרישות הסביבתיות שמציבה התוכנית בפני יזמים היו צריכות להיות מחמירות יותר, ובפרט חסר בתוכנית פירוט של אזורים מוגדרים שבהם אסור להקים חוות רוח כלל - כפי שנעשה באירופה. לדבריו, התנגדויות שהגישה החברה לתכנית נדחו ברובן. ובכל זאת, גם בוימל וגם כהן-פארן מאמינים שבסופו של דבר התוכנית מספקת את האיזון הנדרש בין השיקולים השונים.

עם אישורה של התוכנית, בצד הסדרות רגולטוריות נוספות, סביר שתהיה עלייה במספר התכניות לחוות רוח המוגשות למוסדות התכנון. אך עוד בטרם הושלמה התוכנית, כבר היום ישנן מספר תכניות בשלב מתקדם. חברת אפקון מתכננת להקים חווה אחת בגלבוע עם 14 טורבינות וחווה נוספת ברמת סירין (בגליל התחתון) עם 11 טורבינות, שיוכלו להפיק כ-12 מגה ואט וכ-9 מגה ואט, בהתאמה. בעמק הבכא שבגולן מתכוונת חברת אנלייט להקים חווה ובה כ-30 טורבינות רוח.

החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים התריעו מפני ההשלכות הסביבתיות שעלולות להיות לחוות ברמת סירין ובעמק הבכא. בשנים האחרונות הביעה החברה את התנגדותה לתכניות דומות בבקעת ערד וברמת יותם ליד אילת על רקע ההשפעות האקולוגיות שלהן, ובוימל אומר שסביר שיהיו תכניות חדשות שהם יתנגדו להן.

רוח ימית

אבל תוכנית המתאר החדשה אינה מתייחסת לכל הפוטנציאל של אנרגיית הרוח. "אחד הדברים שראינו במחקר שלנו, ואנחנו חושבים שבארץ צריך להתייחס לזה הרבה יותר ברצינות, זה האפשרות של אנרגיית רוח בים”, אומרת כהן-פארן. במקביל לפיתוח אנרגיית רוח ביבשה, ברחבי העולם – מדנמרק ועד סין – מוקמות בשנים האחרונות יותר ויותר חוות רוח בלב ים. הגדולה שבהן, “מערך לונדון", ממוקמת לחופי אנגליה, מול שפך נהר התמזה, ו-175 הטורבינות שבה מסוגלות להפיק עד 630 מגה ואט חשמל. היתרון הוא שבים יש הרבה רוח וכל הזמן, מסבירה כהן-פארן, וגם יש שם הרבה מאוד שטח זמין. "אבל ברור לכולנו שלא יהיו טורבינות רוח בים לפני שיהיו טורבינות ביבשה", היא מוסיפה.

בשל הקונפליקטים שבין אנרגיות ממקורות מתחדשים, כמו אנרגיית הרוח וגם אנרגיה סולארית לסוגיה, לבין שמירת טבע במדינה שהשטחים הפתוחים בה הולכים ומצטמצמים החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים תומכות שתיהן בהגדלת נתח הגז הטבעי במשק האנרגיה הישראלי, ולו מפני שהשימוש בו כרוך בפחות זיהום אוויר ופליטות גזי חממה בהשוואה לדלקים הפוסיליים האחרים. מנגד, מחקרים רבים מראים כי לשינויי האקלים יש, ויוסיפו להיות, השלכות דרמטיות לא פחות על הטבע בארץ ובעולם עד כדי הכחדה של מיני צמחים ובעלי חיים.

החלטת ממשלה משנת 2009 קבעה יעד של 800 מגה ואט מאנרגיית רוח עד שנת 2020. תוכנית המתאר הארצית שאושרה בקיץ היא צעד חשוב בדרך לקידום אנרגיית הרוח, אך גם כהן-פארן וגם בוימל סבורים שהסיכוי לעמוד ביעד זה קטן מאוד.

נקודה נוספת שעליה מסכימים הן הפורום הישראלי לאנרגיה והן שני ארגוני שמירת הטבע היא שבצד הדיון בשילוב אנרגיה ממקורות מתחדשים בישראל, ואולי אף קודם לו, על ישראל לקדם צעדים משמעותיים להתייעלות אנרגטית, באמצעות שינויים התנהגותיים ועל ידי שילוב של טכנולוגיות חסכוניות בחשמל.

מתפרסם בגיליון אוקטובר של גליליאו