פליטי הסביבה

האם הגנה על הסביבה יכולה לגרום לנזק?

מדענים רבים שותפים לדעה שהמגוון הביולוגי בעולם נמצא בעיצומו של אחד המשברים החמורים בתולדותיו - גל הכחדה של ממש - ולכן פעולות להגנה על מינים ועל מערכות אקולוגיות הן דחופות מאי פעם. כדי לשמור על שטחי הטבע שעוד נותרו מוכרזים פארקים לאומיים ושמורות טבע שבהן חלות מגבלות על פעילות אנושית - בנייה, נסיעה, ציד או איסוף צמחים - מתוך מטרה לצמצם את ההפרעה לצמחים ולבעלי החיים.

אלא שבמקרים לא מעטים את מחיר ההגנה על הטבע משלמים האנשים תושבי המקום שחיו שם במשך דורות רבים ונשענו על משאבי הטבע הזמינים לקיומם. בעשורים האחרונים סוגיית הפגיעה של פעולות שמירת טבע בזכויותיהם של שבטים וקהילות ילידיות מקבלת יותר ויותר תשומת לב.

במהלך השנים פונו מאדמותיהם, לפעמים בכוח, מיליוני בני אדם ברחבי העולם - על פי אחת הערכות קרוב ל־20 מיליון איש - בשם שמירת הטבע. לטענת ארגוני זכויות אדם, פינויים כאלה, בדיוק כמו אלה הנובעים מבנייה ופיתוח, עלולים להפוך קהילות שלמות שהיו עצמאיות לתלויות בחסדי אחרים. כעת מכונים אנשים שאיבדו את מקור מחייתם או אף את מקום מגוריהם עקב הקמתם של פארקים לאומיים במקום "פליטי שמירת טבע".

צילום: Survival International

בכינוס של הפורום הבינלאומי למיפוי ילידי (International Forum on Indigenous Mapping) שהתקיים ב־2004 חתמו כל 200 הנציגים על הצהרה משותפת, שלפיה "פעולותיהם של ארגוני סביבה מייצגות את האיום הגדול ביותר על שלמותן של קרקעות ילידים" - וישנן לא מעט דוגמאות הממחישות זאת. במסגרת הקמתן של שמורות טיגריסים ברחבי הודו פונו שבטים לא מעטים מאדמותיהם. אף שהובטחו להם פיצויים - אם בכסף, בקרקעות או במקום מגורים - במקרים רבים התושבים לא קיבלו את הפיצויים המלאים, אם בכלל. ומנגד, יש הטוענים שדווקא אנשי השבטים יכולים היו להיות מגניהם האמיתיים של הטיגריסים, שכן עבורם הטורפים הללו נחשבים קדושים.

במערב קניה, פרויקט בתמיכת הבנק העולמי מיועד להגן על שטחי יער, בזכות תרומתם למאבק בשינויי האקלים באמצעות ספיחת פחמן דו חמצני. ואולם, במסגרת שימור היער כביכול, אנשי שירות היערות הקנייתי הציתו במהלך השנים האחרונות אלפי בתים השייכים לאנשי הסנגוור (Sengwer), קהילת ציידים־לקטים החיה במקום. בפברואר 2014 גינה החוקר המיוחד של האו"ם לענייני זכויות עמים ילידים את הפינויים האלימים, ובדוח חקירה שפורסם בהמשך הכיר הבנק העולמי בחלקו בהפרת זכויותיהם של בני קהילת הסנגוור. עם זאת, על פי הארגון Forest Peoples Programme, אשר פועל להגנה על זכויותיהם של דרי יערות ברחבי העולם, בסוף פברואר השנה התחדשו הצתות הבתים, זמן קצר לפני שנציגי הקהילה אמורים היו להיוועד עם אנשי הבנק העולמי וממשלת קניה כדי לגבש פתרון לסוגיה. במרבית המקרים האלימות וההטרדות אינם מתבצעים על ידי אנשי ארגוני הסביבה או הרשויות, אלא על ידי סיירים, לעתים חמושים, הנשכרים כדי לפקח על הנעשה בתחומי השמורה או הפארק.

שמירה על השבטים

עם ההכרה הגוברת בפגיעה בזכויותיהם של שבטים וקהילות ילידיות כתוצאה מפעולות הקשורות לשמירת טבע, ארגוני סביבה - בעיקר הגדולים מביניהם הפועלים ברחבי העולם, החלו לגבש מדיניות בנושא. שורה של החלטות שאומצו בקונגרס שמירת הטבע העולמי שמקיים האיגוד הבינלאומי לשמירת טבע (IUCN) אחת לארבע שנים הדגישו את זכויותיהם של עמים ילידים על קרקעות ומשאבים שעליהם התבססו באורח מסורתי, בהתאם לכמה אמנות בינלאומיות. בין היתר ציינו החלטות אלו את הצורך בהגברת שיתוף הפעולה עם עמים ילידים בכל היוזמות לשמירת הטבע ולגיבוש מדיניות המשפיעים עליהם.

הקרן העולמית לשמירת טבע (WWF) אִמצה עמדה ברוח זו כבר ב־1996, וב־2008 פרסמה הצהרת עקרונות מעודכנת. עמדתה של הקרן מדגישה את החשיבות שיש לשמירת טבע עבור קהילות ילידיות, ובמקביל את החשיבות של אוצר הידע האקולוגי המסורתי של קהילות אלו.

ב־2010 חיבר גורדון בנט, עורך דין שעוסק בהגנה על זכויותיהם של שבטים ברחבי העולם זה למעלה משלושה עשורים, נוסח קוד אתי עבור ארגוני סביבה שמטרתו לקדם דיאלוג בין פעילי שמירת הטבע לבין בני קהילות ילידים. המסמך קורא לארגוני שמירת טבע להימנע מלפעול באזורים שקהילות שבטיות גורשו מהם, ובמקביל הוא מאפשר לקהילות אלו דרך פעולה משפטית אם הן חשות שנפגעו על ידי ארגוני שמירת טבע.

עם זאת, לטענת Survival International, אף שארגוני סביבה רבים גיבשו מדיניות ביחס לזכויות של עמים ילידים ומעורבותם בתהליך הקמת שמורות טבע ופארקים לאומיים, בפועל רק לעתים רחוקות המדיניות הזו מיושמת.

למשל, טוענים פעילי הארגון, יחידות למאבק בציד הפועלות בשיתוף שוטרים וחיילים בדרום מזרח קמרון במימון הקרן העולמית לשמירת טבע, מטרידות, עוצרות ולעתים אף מענות את אנשי הבאקה (Baka), החיים באותם אזורים שעם השנים הוכרזו כפארקים לאומיים או עברו לשליטתן של חברות המארגנות ספארי ציד. לפי הודעה של הארגון שפורסמה באפריל 2015 הקרן מודעת לבעיה מזה 13 שנים.

ארגוני שמירת טבע "מוכרחים לדבוק בחוק הבינלאומי, להגן על זכויותיהם של עמים שבטיים על אדמותיהם, לבחון איזה סיוע הם צריכים כדי לשמור עליהן, להקשיב להם ולהיות מוכנים לגבות אותם ככל האפשר", נכתב באתר של Survival International.

מכתב פתוח שפרסמו באפריל 12 אנשי ציבור בגרדיאן הבריטי קרא ל"גישה חדשה לשמירת טבע, כזו המכבדת את זכויותיהם של עמים שבטיים, עבור האנושות כולה". על פי מחברי המכתב -פעילי סביבה, חברי פרלמנט, עיתונאים ואחרים - "העולם אינו יכול להרשות לעצמו מודל שמירת טבע שהורס עמים שבטיים: זה פוגע במגוון האנושי כמו גם בסביבה".

בדומה, גם היום הבינלאומי למען העמים הילידים של העולם, שמציינים אותו בכל שנה ב־9 באוגוסט, מיועד להדגיש את מחויבותה של הקהילה הבינלאומית להגנה על זכויותיהם של קהילות הילידים ברחבי העולם, ובמקביל להעלות על נס את תרומתם לעניינים גלובליים, ובפרט הגנה על הסביבה.

ואמנם, מחקרים רבים ממחישים את הקשר שבין השניים. לדוגמה, מחקרים שהתמקדו בקשר שבין עושר שפות, כסמן למגוון תרבויות, ובין מגוון ביולוגי גילו מידה מדהימה של חפיפה גיאוגרפית. בהתאם, טוענים חוקרים, במקרים רבים שפות שונות חשופות לסכנת הכחדה במידה דומה לזו של מיני בעלי חיים וצמחים באותם אזורים.

במחקר שהתפרסם ביוני 2015 בכתב העת Conservation Biology, ביקשו החוקרים להעריך את המשמעויות החברתיות והסביבתיות של אזורי טבע מוגנים בעולם. נמצא, כי סביר יותר למצוא הישגים גם במישור הסוציו אקונומי וגם במישור הסביבתי באותם מקרים שבהם אזורים כאלה - כמו שמורות טבע ופארקים לאומיים - מאמצים ניהול משותף, מעצימים תושבים מקומיים, מפחיתים אי שוויון כלכלי, ומבטיחים את שימורם של אמצעי מחיה ותרבות.

ואמנם, הניסיון מראה שאפשר למצוא את דרך המלך. בארץ, למשל, במשך שנים, ההכרזה על שמורות הטבע במירון ועל פארק הכרמל ברכס הכרמל הביאה למתיחות של ממש בין המדינה ובין תושבי הכפרים הדרוזים. מבחינת התושבים, השטחים המוגנים שמטרתם לשמר את הטבע, נגסו בעתודות הפיתוח שלהם או אפילו הגבילו משמעותית את הגישה שלהם לאזורים ששימשו אותם במשך דורות למרעה ולחקלאות ואת השימוש בשטחים אלה.

עם זאת, בשנת 2004 נרשמה אבן דרך משמעותית כשנחתם הסכם הגישור הסביבתי הראשון בארץ בין הרשויות לבין הבדואים המתגוררים בשטח שמאוחר יותר הוכרז כגן לאומי נחל צלמון. תהליך הגישור נמשך כחמש שנים וההסכם שגובש מבטיח, בין היתר, את זכותם של בעלי הקרקע המקומיים להמשיך ולעבד אותה בצד הסדרה של זכויות ומגבלות בנייה במקום.

בגיאנה שבדרום אמריקה קיבלה קהילת הוואי וואי (Wai Wai) את זכויותיה החוקיות בקרקע במחוז קונאשן (Konashen) בשנת 2004. מאז הם גם מנהלים בפועל את שטח השימור בבעלות קהילתית הראשון במדינה, והוא משתרע על פני כארבעה מיליון דונם של יערות גשם. קודם לכן, חששו בני הקהילה משורה של איומים כמו כרייה, כריתת עצים וסחר בבעלי חיים, אך המעמד הזה מאפשר להם לשמר את אורח חייהם המסורתי ובד בבד להגן על הטבע שבקרבו הם חיים.

אלא שבתמונה הרחבה, הדוגמאות האלו הן קרוב לוודאי בבחינת היוצאים מן הכלל המעידים על הכלל. על אף מה שנראה כמו מגמה של עלייה במודעות, התפישה שלפיה שמורות טבע ופארקים לאומיים אפקטיביים מצריכים צמצום הנוכחות האנושית, ובפרט קהילות ילידיות, עדיין דומיננטית. למעשה, במקומות שונים ממשלות אף עושות שימוש פוליטי בשטחים מוגנים כדי לדחוק את התושבים המקומיים. אבל הניסיון מראה שיש דרכים אחרות, צודקות יותר כלפי הקהילות המקומיות וגם יעילות יותר בהגנה על הטבע.

מופיע בגיליון אוגוסט של גליליאו.