אקטיביזם מסוכן

נזק לסביבה פוגע בעולם שלנו, הוא גורם לזיהום אוויר, להתחממות גלובלית ועוד. אולם גם אקטיביזם סביבתי הופך למסוכן

במקרים רבים, נזק סביבתי עלול להוות איום קיומי עבור מיני צמחים ובעלי חיים. אבל יותר ויותר גם אקטיביזם סביבתי עלול להיות עניין של חיים ומוות. על פי דוח שפרסם הארגון Global Witness באפריל 2015, לא פחות מ-116 פעילי סביבה נרצחו במהלך 2014 בשל מעורבותם במאבקים סביבתיים שונים ברחבי העולם. במרבית המקרים היו הפעילים חלק ממאבקים נגד סכרים הידרואלקטריים, כרייה ותעשייה חקלאית. בממוצע מדובר ביותר משני קורבנות בכל שבוע, ובסך הכול זו עלייה של 20 אחוזים ביחס לשנת 2013.

יש מעט מאוד מידע שיכול לאשר את זהותם של החשודים בתקיפות הללו, אך ב-26 מקרים שעבורם קיים תיעוד מבוסס, מצאו מחברי הדוח קשר לארגוני גרילה, לכוחות משטרה, לחברות אבטחה פרטיות ואף לצבא. נוסף על כך, הם מציינים, יש ממשלות שעושות שימוש בחוקים נגד טרור כדי לפעול נגד פעילי סביבה ולהציג אותם כאויבי המדינה.

צילום: Fran Lambrick (באתר Global Witness)

בסוף 2014 נורו למוות שני פעילי סביבה מדרום תאילנד בשני מקרים נפרדים בשעה שהיו בדרכם לפגישות עם תושבים מקומיים. פיטאן תונגפנאנג הוביל מאבק נגד פעילות כרייה באדמות הקהילה שלו במחוז נונפיטאם והיה התובע המרכזי בעתירה שהוגשה נגד חברת הכרייה. סומסוק קוקראנג עמד בראש קמפיין לחקירת החוקיות של מטע שמן דקלים. בעקבות שני המקרים האלה פרסמה נציבות האו"ם לזכויות אדם הצהרה שקראה לרשויות בתאילנד לחקור באופן מיידי, מעמיק ועצמאי את כל המקרים של רצח והעלמת פעילים: "מגני זכויות קרקע בתאילנד, בפרט באזור הדרום, חשופים לאיומים, להטרדות ולאלימות, והמקרים האחרונים מעידים שייתכן והתקפות כאלו גוברות". אף שהמשטרה פתחה בחקירת שני מקרי הרצח האלה, הודעת הנציבות לא הסתירה את ספקנותה ביחס למיצוי הדין עם האחראים. "במרבית המקרים בעבר התוקפים לא הובאו לדין", נכתב בהודעה. "בהיעדר צדק ונטילת אחריות, התוקפים יוצאים מחוזקים בעוד פעילי זכויות האדם עובדים באווירה של פחד וחוסר ביטחון, שהולכים ומחמירים עם כל רצח או היעלמות נוספים".

אין ענישה מסודרת

בסך הכול תועדו אשתקד ארבעה מקרי רצח של פעילי סביבה בתאילנד, אך יש מדינות בהן המצב חמור עוד יותר. על פי הדוח של Global Witness, קרוב לשלושה רבעים מפעילי הסביבה שנהרגו במהלך 2014 היו מדרום אמריקה וממרכז אמריקה. בראש הטבלה עומדת ברזיל עם 29 קורבנות ואחריה קולומביה (25). בפיליפינים נרשמו 15 קורבנות. עם זאת, התואר המפוקפק של המדינה המסוכנת ביותר עבור פעילי סביבה (בחישוב לנפש) הוענק בדוח להונדורס. על פי הנתונים שנאספו על ידי Global Witness, בין 2002 ו-2014 תועדו במדינה הקטנה שבאמריקה הלטינית לא פחות מ-111 מקרי רצח של פעילי סביבה.

"אנחנו חיים בפחד מחשש למתקפה מתמשכת. אני ועמיתיי נאלצנו לחיות בגולה", אמר מרטין פרננדז, פעיל סביבה מהונדורס אשר עומד בראש "התנועה לכבוד ולצדק", בריאיון לסוכנות הידיעות רויטרס.

"בהונדורס וברחבי העולם מגני הסביבה נורים למוות לאור יום, נחטפים, מאוימים, או עומדים למשפט מפני שהם עומדים בדרכו של 'פיתוח' לכאורה", אמר ביל קייט מ-Global Witness בהודעה לתקשורת שפרסם הארגון. "אבל הפושעים האמיתיים – שילוב עצמתי של אינטרסים מסחריים וממשלתיים – נמלטים ללא עונש".

ברטה קאסרס, פעילת סביבה מהונדורס, זכתה באפריל 2015 בפרס גולדמן היוקרתי על פעילותה במסגרת המאבק נגד סכר האגואה זרקה (Agua Zarca), אשר עלול לנתק מאות מאנשי קהילת הלנקה (Lenca) ממקור מים חיוני, נהר הריו בלאנקו. עבורם לנהר יש גם חשיבות רוחנית ומסורתית ועל גדותיו הם מגדלים מזון ומלקטים צמחי מרפא. את הסכר עמדו לבנות חברות הנדסה מסין ומהונדורס והפרויקט אמור היה לקבל סיוע כספי מהבנק העולמי.

ככל שקאסרס העלתה פרופיל בציבור, כך היא הפכה למטרה עבור הממשלה, היא מספרת. "הם עוקבים אחריי. הם מאיימים להרוג אותי, לחטוף אותי, הם מאיימים על המשפחה שלי. עם זה אנחנו מתמודדים". מאז 2013 שלושה מעמיתיה למאבק נהרגו. בנוסף, כתבי אישום מפוברקים הוגשו נגדה, ושניים מילדיה עזבו את המדינה מחשש לביטחונם. אך המאבק שלהם נחל הצלחה ופרויקט הסכר נכשל לאחר שהחברה הסינית נסוגה והבנק העולמי משך את תמיכתו.

כל 17 המדינות המוזכרות בדוח הן מדינות מתפתחות, אבל במקרים מסוימים גם בעולם המפותח משלמים פעילי סביבה את המחיר הכבד ביותר. באוקטובר 2014 נהרג הבוטנאי הצרפתי רמי פראיס במהלך הפגנה נגד עבודות להקמת סכר שנוי במחלוקת בדרום צרפת. פראיס, בן 21 במותו, היה פעיל במאבק נגד סכר סיבנס (Sivens) וככל הנראה הוא נהרג לאחר פיצוץ רימון הלם שהשליכו שוטרים בניסיון לפזר את ההפגנה. מותו הצית שורה של הפגנות ברחבי דרום צרפת והפך לסוגיה פוליטית עבור הממשלה בפריז.

אז אולי מחאה סביבתית עדיין לא נמצא בסכנת הכחדה, אבל כשפעילות למען הסביבה הופכת לסכנת חיים זו קרוב לוודאי עדות לבעיות עמוקות עוד יותר בחברה – כאלו שמלכתחילה יוצרות את האיום הן על הסביבה הטבעית והן על זו האנושית.

מופיע בגיליון יולי של גליליאו.