שימור טפילים

מדוע חשוב לשמור גם על מיני טפילים, שלכאורה לא רק שאין להם כל ערך אלא הם גורמים לנזק של ממש?

ישנם בעלי חיים וצמחים שאין ממש צורך להסביר למה להגן עליהם מפני הכחדה: הלווייתנים המרשימים, האירוסים המרהיבים או הדובים החמודים. מינים אחרים, קצת פחות פוטוגניים אבל לא פחות בסיכון, יכולים להיות מאתגרים יותר עבור מדענים ופעילי שמירת טבע. אבל מה עושים כשמדובר במיני טפילים, אותם יצורים שלכאורה לא רק שאין להם כל ערך אלא הם גורמים לנזק של ממש?

טפילים מנצלים את המינים המארחים אותם לצורך תזונה או רבייה. ישנם טפילים כמו מיני צמחים ונמלים מסוימים שאינם יכולים להתקיים ללא הפונדקאים שלהם. אחרים תלויים במינים המארחים לצורך מוגבל, כמו למשל הקוקייה שתופסת טרמפ על קנים של ציפורים אחרות עבור גידול הצאצאים. יצורים מיקרוסקופיים המחוללים מחלות כמו מלריה וקדחת דנגי תלויים ביתושים או בקרציות לצורכי העברה והדבקה.

קשה להתווכח עם הפגיעות הבריאותיות, הכלכליות ואפילו הסביבתיות שטפילים מסוגלים לגרום. הם מחוללים מחלות, אף הורגים בני אדם וכן משמידים יבולים.

צילום: Galawebdesign (CC-BY-3.0) via Wikimedia Commons

מצד שני, מחקרים מראים כי טפילים, המהווים חלק משמעותי מהמגוון הביולוגי בעולם, ממלאים תפקיד קריטי, ובמקרים לא מעטים הם אפילו מועילים לבני האדם.

ראשית, המניפולטורים המקצועיים האלה ממלאים תפקיד חשוב בוויסות של מערכות אקולוגיות. אם ניפטר מכל הטפילים בעולם אין ספק שהוא ייראה שונה לחלוטין ממה שאנחנו מכירים. בטווח הקצר מאוד, מסבירים מומחים, הרבה אנשים יהיו בריאים יותר אבל בגלל שהמערכת החיסונית שלנו התפתחה תוך אבולוציה משותפת עם טפילים היא מותאמת לרמה מסוימת שלהם, וצמצום החשיפה להם בגיל צעיר עלולה להגדיל את הסיכון להופעת אלרגיות ומחלות מסוימות. למען האמת, מיקרואורגניזמים רבים שנחשבו בעבר כטפילים התברר מאוחר יותר כי הם מועילים לפונדקאים שלהם. למשל, חיידקים במערכת העיכול האנושית.

בני האדם משקיעים הרבה מאוד משאבים בהשמדה של מיני טפילים מזיקים, אבל אם כל הטפילים ייעלמו, בהחלט ייתכן שחרקים ומינים אחרים שנחשבים כמזיקים לאדם ילכו ויתרבו ואיתם גם הנזק. במצב כזה כנראה שנעשה יותר שימוש בהדברה כימית שעלולה לפגוע בצמחי בר ובבעלי חיים.

אבל יש גם מי שגייסו את הטפילים לשירות האדם. הצרעה Aphytis melinus היא חרק טפיל המשמש כאמצעי הדברה ביולוגית נגד מינים שונים של כנימות עלה הפוגעות בעצי הדר. הצרעה הזו קודחת דרך מגן הכנימה ומטילה כמה ביצים. הזחלים שבוקעים ניזונים מגוף הכנימה עד שהיא למעשה נעלמת.

באופן דומה, ברוסיה, בגאורגיה ובפולין ישנם טיפולים רפואיים נגד זיהומי חיידקים אשר עושים שימוש בבקטריופאג'ים, נגיפים אשר תוקפים חיידקים, ולאור בעיית העמידות לאנטיביוטיקה שמפתחים חיידקים ייתכן שבעתיד השיטה הזו תאומץ גם במדינות אחרות. גם העלוקה הרפואית קיבלה את שמה מפני ששימשה להקזת דם במסגרת טיפולים רפואיים כבר לפני יותר מאלפיים שנה.

מעבר לכך, לטפילים יש תרומה מרכזית למגוון העצום שבטבע בזכות חלקם בתהליכי אבולוציה. התחרות המתמדת שבה שרויים הטפילים והיצורים הפונדקאים שלהם לצורך הישרדות, טוענים מדענים, גרמה לאחרונים להפוך למורכבים יותר ויותר. ועל זה נאמר, אי אפשר לחיות איתם ואי אפשר לחיות בלעדיהם.

למדע לא ידוע כמה מיני טפילים קיימים בסך הכול בטבע, אבל על פי ההערכות מדובר על לפחות 76 אלף מיני טפילים שתלויים בקרוב ל-45 אלף מיני חולייתנים. מספר המינים של תולעים טפילות, למשל, כפול ממספר מיני החולייתנים המשמשים כפונדקאים שלהן.

ובכל זאת הטפילים נדחקו לשולי העניין הציבורי והמחקרי כאחד. על פי מחקר שפורסם ב-2011 בכתב העת Biological Conservation מרבית ספרי הלימוד בנושא שמירת טבע התייחסו לטפילים כאל איום עבור שמירת טבע או התעלמו מהם לחלוטין, למרות "החשיבות של המגוון הביולוגי של טפילים כמרכיב יסודי של מערכות אקולוגיות, ובמקרים מסוימים כיעדי שמירת טבע בזכות עצמם".

למעשה, מאמצי שימור של מינים מסוימים אפילו הביאו להכחדה של מיני טפילים. למשל, הצלת הקונדור הקליפורני בשנות ה-80 היתה כרוכה בחיסולו המוחלט של מין אחר – הכינה שחיה בין נוצותיו.

על פי מאמר שפורסם בדצמבר 2013 ב-International Journal for Parasitology: Parasites and Wildlife, יש אינדיקציות שמינים רבים של טפילים נתונים בסכנת הכחדה, ולאובדן שלהם עלולה להיות השפעה משמעותית על תפקודן התקין של מערכות אקולוגיות. היעלמותם של מיני טפילים עלולה לגרום גם לאבדן של פוטנציאל ההתפתחות האבולוציונית עבור המגוון הביולוגי.

ואמנם, שימור של מיני טפילים מעלה דילמות רציניות ולו מפני שבמקרים מסוימים זה אומר גם שימור של חולי ומוות במינים אחרים. בטבע זה אולי נורמלי אבל את רובנו יהיה קשה לשכנע להגן על טפילים המזיקים לאדם.

"הערכה כוללת יותר של המגוון הביולוגי של טפילים מראה שכל הטיעונים בנוגע לשימור של מינים בודדים תקפים במידה שווה גם לטפילים", כתבו מחברי המאמר. "יש עוד הרבה עבודה עד שבעלי חיים טפיליים יהפכו ליעדי שימור מכוונים, אבל התעלמות מטפילים במסגרת מאמצים לשמר מגוון ביולוגי פירושה הזנחה של מרכיבים קריטיים הן בדפוסים והן בתהליכים שעליהם מבוססות מערכות אקולוגיות".

"הרעיון של שימור טפילים הוא מבחן עבור שמירת טבע", אמר קווין לאפרטי (Lafferty), פרזיטולוג מאוניברסיטת קליפורניה שבסנטה ברברה, בראיון למגזין The Atlantic בספטמבר 2015. "יש עמדות רבות ביחס לשאלה מדוע לשמר מינים. יש מי שחשים שזו מחויבותם המוסרית למנוע הכחדות על ידי האדם. אחרים מצביעים על הערך העצמאי של המגוון הביולוגי (כלומר, ללא תלות בתועלת שלהם לאדם – ע.ל), ורבים אחרים משווקים את שמירת הטבע כמבוססת על הערך התועלתני שלה לבני האדם. כתוצאה מכך, לכל אחת מהגישות האלו יש רשימה משלה של מה צריך להציל. אבל בינתיים טפילים נעדרים מכל הרשימות האלו".

החוקרים מודים כי, בפועל, יכולתו של המדע להעריך את הצורך בשימור טפילים בהקשר הרחב אל מול שיקולים אחרים עדיין מוגבלת. עם זאת, מאמר שפורסם בדצמבר 2015 בכתב העת Conservation Biology הוקדש להצגת נוסחה חדשה לחישוב הסיכון וההשקעה הכרוכים בשימור מיני טפילים, משום שמחברי המאמר מאמינים שהגיע הזמן להרחיב את הגישה הנפוצה בתחום שמירת הטבע. "הגנה על המגוון הביולוגי של טפילים מצריכה שינוי בתפישה ובהערכה של תפקידם כמינים צרכניים", כתבו שמונת החוקרים החתומים על המאמר, "כפי שקרה ביחס לטורפי העל באמצע המאה שעברה".

 

מופיע בגיליון מארס 2016 של גליליאו