מכת הארבה: הגורם האקלימי

פשיטת הארבה האחרונה, שהתחילה רגע לפני ערב פסח ופסקה לאחר כשלושה חודשים, הסתיימה יחסית בטוב. החוקרים עדיין בודקים מה הקשר בין מכות הארבה ובין שינויים אקלימיים, ואם יש בכך רמז למכות ארבה נוספות בעתיד.

ארבה המדבר (Schistocerca gregaria), מין הארבה הנודע ביותר לשמצה מתוך כעשרה מינים בעולם בשל יכולתו להתרבות במהירות ולגמוא מרחקים גדולים, מציב בסיכון שטח של 32 מיליון קילומטרים רבועים על פני 50 מדינות, ממערב אפריקה ועד הודו. חגבי הארבה הבודדים אינם מזיקים. אך כשהם מתאספים לקבוצות הם משנים גם את התנהגותם וגם את מראם, והופכים לצמחוניים קטלניים. נחילים יכולים להגיע לגודל של כמה מאות קילומטרים רבועים, וקילומטר רבוע אחד מכיל לפחות 40 מיליון חרקים, לעתים גם פי שניים. לדברי ארגון המזון והחקלאות של האו"ם (FAO), טונה אחת של ארבה המדבר – שהיא "חלק קטן מאוד של נחיל ממוצע" – מסוגלים לזלול ביום אחד כמות מזון השווה לזו הנצרכת על ידי 2,500 בני אדם.

נחיל ארבה באילת, נובמבר 2004. צילום: Niv Singer [nivs] via Flickr (CC BY-SA 2.0)

הארבה התבלבל בכיוון

"השנה זה היה קצת לא שגרתי", אומר קית' קרסמן, מומחה ארבה בכיר ב-FAO, על מגיפת הארבה שפקדה את האזור. בדרך כלל, הוא מסביר, אחרי תקופת התרבות מוצלחת כמו שהייתה השנה, להקות הארבה יוצאות מסודאן, חוצות את ים סוף ונעות לכיוון פנים חצי האי ערב. בסתיו השנה, אף שקבוצות ארבה אכן הגיעו אל ערב הסעודית, קבוצות אחרות החלו לנדוד צפונה אל מרכז סודאן והלאה למצרים. אמנם הרשויות בסודאן אמנם טיפלו בשטח של כמעט 270 קילומטרים רבועים שבו זוהו אוכלוסיות ארבה, אבל פעולותיהן לא הצליחו למנוע לחלוטין את המשך הנדידה.

בסוף פברואר כבר נראה שהתפרצות בקנה מידה גדול היא עניין של זמן, לאחר שהארבה הצליח להעמיד דור חדש שיצר קבוצות ולהקות, והללו החלו לנוע צפונה. בתחילת מארס, החלו כלי תקשורת ומדיה חברתית במצרים להתמלא בדיווחים ובתמונות של ענני הארבה שהגיעו לבירה קהיר, ובתוך ימים הנחילים שהתקדמו מזרחה חצו את הגבול לתוך ישראל והגיעו אל צפון-מערב הנגב. "לדעתנו, וגם לדעת מומחים, זו היתה הפלישה הגדולה ביותר מאז שנות ה-50, אולי גם לפני כן", ציינה מרים פרוינד, מנהלת השירותים להגנת הצומח ולביקורת במשרד החקלאות, בריאיון ל"מסע אחר".

באמצע חודש מאי הציב ארגון FAO את סודאן, ערב הסעודית וישראל ברמת הכוננות השנייה בגובהה, וצוותי הדברה פעלו באזורים הנגועים כדי לטפל בנחילי הארבה. הפעם האחרונה שבה ארבה המדבר התרבה והצליח להעמיד דור חדש של צאצאים בארץ היתה באפריל 1961.

באמצע יוני דיווחה יחידת הארבה של ארגון FAO כי קבוצות הארבה שהיו בנגב ובחצי האי סיני החלו לנוע שוב דרומה, לעבר אזורי רביית הקיץ שלהם. בהודעה שפרסם באותו הזמן משרד החקלאות של ישראל דווח על סיומה של התפרצות הארבה הנוכחית בלא נזקים לחקלאות. על פי נתוני המשרד, עלותן של פעולות הטיפול השונות הסתכמה בכ-7.5 מיליון ש"ח. הפעם האחרונה שבה אירעה באזור צפון אפריקה והמזרח התיכון מתקפת ארבה בסדר גודל דומה היתה בשנים 2003-2005. באותה תקופה נחילים המריאו בסאהל, בייחוד בחלק המערבי, מסנגל ומאוריטניה ועד ניז'ר, נעו אל צפון אפריקה, ואז פנו מזרחה לאורך חופי הים התיכון. בסך הכל, חלשה מגיפת הארבה ההיא חלשה על פני 26 מדינות, וכמעט 130 אלף קילומטרים רבועים טופלו בפעולות הדברה מן האוויר ומן היבשה.

שתי ההתפרצויות התאפיינו בדפוסים חריגים, בעיקר בשל תנאי מזג אוויר שאפשרו את התרבות הארבה, ויש מי שאינם פוסלים את האפשרות שמדובר למעשה בביטוי של שינויי האקלים. אחרים טוענים שככל הנראה אלה היו בסך הכול חריגות סטטיסטיות בתוך הנורמה. המדענים מבדילים בין שונות אקלימית - כלומר, התרחשות אירועי מזג אוויר, ובמקרה זה התפרצויות ארבה, בתדירות ובעוצמה משתנים אבל בתוך טווח ברור יחסית - ובין שינויי אקלים, מצב שבו תחומי הנורמה אינם מוכרים ועולה הסבירות שהתדירות והעוצמה של האירועים יהיו קיצוניים יותר. במקרה של ארבה המדבר השאלות עדיין פתוחות. מכל מקום, גם אם מוקדם לתלות את שתי התפרצויות הארבה הגדולות של שנות האלפיים בשינויי האקלים, לא מן הנמנע שאפשר לראות בהן סימן לבאות.

טמפרטורה או רוח

ארבעה גורמים עיקריים מנחים את התחזיות לפעילות הארבה: טמפרטורה, גשם, כיסוי צמחיה ורוח. בנושא הגשמים, אומר קית' קרסמן, ישנם כמה מודלים לשינויי אקלים באזור, והם פשוט סותרים זה את זה. "אני בחנתי את גורם הטמפרטורה", אומר קרסמן, "מפני שעל הגורם הזה הכל מסכימים, ויש לנו הכי הרבה מידע עליו". קרסמן מסביר שלעלייה בטמפרטורה לפי תרחישי שינויי האקלים תהיה השפעה מינימלית על ארבה המדבר. במקרה כזה יתכן שהחגבים יספיקו להעמיד דור נוסף לפני שתנאי החיים בבית הגידול יחריפו, הוא אומר. אלא שאין כאן רק עניין של טמפרטורה. כדי להתרבות ארבה המדבר זקוק לקרקע לחה ולצמחייה, כך שמשקעים הם גורם מרכזי. לכן, אם אין מודל שיבסס תחזית ברורה בנושא הגשמים, אי אפשר לבסס תחזית ברורה גם בנוגע לארבה.

ישנו גם מין ארבה אחר, הארבה הנודד האוריינטלי (Locusta migratoria manilensis), ומחקרים אחדים ניסו לבחון את ההשפעה האפשרית של שינויי האקלים על ריבויו של המין הזה בסין. ב-2011 נותחו נתונים על התפרצויות ארבה בצד נתונים מטאורולוגיים לאורך תקופה של כמעט אלפיים שנה, שנלקחו מתוך מסמכים היסטוריים - מעל 8,000 רישומים היסטוריוגרפיים וגם לקסיקונים גיאוגרפיים. לפי הממצאים "היה יותר ארבה בתנאים יבשים", ומכאן אפשר להסיק שעלייה בטמפרטורה עשויה להפחית את התפרצויות הארבה. ממצאים דומים עלו ממחקר שנערך ארבע שנים קודם לכן בסין, שהתבסס על נתונים המשתרעים על פני תקופה של אלף שנים.

אלא שמחקר מ-2009 הוביל למסקנות שונות. שינויי האקלים, קבעו מחברי המחקר, עלולים להחריף דווקא את התפרצויות הארבה בסין. החוקרים בחנו אזורים מסוימים בסין והראו שבצפון מגיפות הארבה החמורות ביותר התרחשו בשנים חמות ויבשות. בדרום המדינה, לעומת זאת, הן אירעו בשנים חמות וגשומות.

כל זה יכול להיות די מבלבל, אבל יש כמה דברים ברורים שאפשר לומר על שינויי האקלים ועל הקשר שלהם למכות הארבה. ראשית, המדענים נוטים להסכים כי גשמים עשויים להשפיע על הארבה אף יותר מטמפרטורה. עם זאת נראה שיש גם הסכמה כי התחזיות בנוגע להשפעת שינויי האקלים על דפוסי המשקעים עדיין אינן מספקות. וזה לא המשתנה החסר היחיד. "ההיבט הנוסף שאיש לא בדק עדיין הוא כיצד ישפיעו שינויי האקלים על הרוח", אומר קרסמן, "משום שהארבה נודד באמצעות הרוח, כמובן". ההבנה שקיימים פערי ידע רציניים היא תובנה חשובה בפני עצמה, משום שהיא מובילה לשאלה כיצד יש להתכונן בתנאים של חוסר ודאות.

בסופו של דבר, אם מסתמכים על סיפורי המקרא או על מסמכים סיניים עתיקים, וגם אם התחזיות אינן חד-משמעיות, ההיסטוריה מלמדת שהארבה כבר צלח שינויים אקלימיים בעבר, ועל כן בני האדם צריכים להיערך לבואו. "קרוב לוודאי שכל המדינות יהיו צריכות לבחון מחדש את היערכותן בהתאם לתרחישים השונים של שינויי האקלים, ואולי ללמוד את התרחיש הגרוע ביותר", אומר קרסמן. "יהיה עליהן לגבש תוכניות קצת יותר גמישות". המשמעות היא בעיקר היערכות לעונות ארבה ארוכות יותר משהיו בעבר.

מופיע בגליון אוגוסט 2013 (263) של "מסע אחר"