מה שלום האוזון?

ב-16 בספטמבר מציינים את יום שימור שכבת האוזון. יום זה מיועד להעלות את המודעות הציבורית למאמצי הקהילה הבינלאומית לשמר את אותה שכבת גז חשובה באטמוספרה. התבוננות במקרה של הגבלת השימוש במתיל ברומיד, חומר המזיק לשכבת האוזון, מלמד על האפשרות להצליח במאבקים סביבתיים אחרים

חשיבות שכבת האוזון, המצויה בגובה שבין 10 ל-40 קילומטרים באטמוספרה, היא בהגנה שהיא מספקת לכדור הארץ ויושביו מפני קרינה אולטרא סגולה שבקרני השמש. חשיפה מוגברת לקרינה מסוג זה מעלה באופן משמעותי את הסיכון לחלות בסרטן העור ובמחלת העין קטרקט. מה שמכונה "החור באוזון" הוא למעשה תופעה שבה ריכוזו של גז האוזון (O3) באטמוספרה יורד באורח דרסטי באזור שמעל אנטארקטיקה בכל שנה בחודשים ספטמבר-אוקטובר מאז ראשית שנות השמונים של המאה שעברה. הסיבה להתדלדלות שכבת האוזון היא שורה של חומרים כימיים המפרקים את מולקולות האוזון כשהם פוגשים אותן. עד לתחילת יישום פרוטוקול מונטריאול בשנת 1989 היו כימיקלים אלה בשימוש נפוץ בין היתר לצורך קירור במזגנים ובמקררים, לתרסיסים שונים, לשימושי כיבוי אש, לייצור חומרים שונים ואף בחקלאות.

החור באוזון, 28 באוגוסט 2013. מקור: Nasa/Ozone Hole Watch

פרוטוקול מונטריאול שנכנס לתוקף שנתיים לאחר שנחתם נועד להגביל את הייצור, הסחר והשימוש בקרוב למאה חומרים כימיים הפוגעים בשכבת האוזון. מדובר בתהליך הדרגתי, ובשל משך חייהם הארוך של הכימיקלים האלה באטמוספרה גם השפעותיו איטיות. לכן מעריכים מדעני נאס"א כי שכבת האוזון לא צפויה להשתקם במלואה לפני שנת 2065. עם זאת, נראה שאת התוצאות כבר אפשר לראות בשטח, שכן ב-2012, על פי דיווחי החוקרים, רשם החור באוזון את ממדיו הקטנים ביותר מזה 22 שנה.

שימוש מזיק בחקלאות

במשך שנים הייתה ישראל שחקן מרכזי אך בעייתי במסגרת המאמצים לבלום את התדלדלות שכבת האוזון בשל הייצור והשימוש שעשתה במתיל ברומיד, אחד החומרים שעליהם הוטלו מגבלות במסגרת פרוטוקול מונטריאול.

למתיל ברומיד יש מגוון שימושים בחקלאות, והוא נחשב יעיל במיוחד, בעיקר לחיטוי קרקע. עם זאת, אף שהוא נדיף מאוד, הוא ידוע כרעיל וכאחד הכימיקלים המזיקים ביותר לשכבת האוזון. עם הוספתו לרשימת החומרים המפוקחים תחת פרוטוקול מונטריאול, נאסר השימוש במתיל ברומיד במדינות המפותחות ובכללן בישראל משנת 2005. בשנת 2015 ייכנס לתוקפו האיסור על שימוש בחומר במדינות המתפתחות. היוצא מן הכלל הוא שימושים קריטיים במתיל ברומיד, שאין להם חלופות עדיין (הכוונה היא למקרים שבהם אין חלופות זמינות, או שאין אפשרות לעשות שימוש בחלופות מסיבות כלכליות, חוקיות ואחרות), בכפוף להיתר מיוחד שניתן בכינוס השנתי של נציגי המדינות החתומות על הפרוטוקול ולאחר בחינה של ועדה מקצועית. בנוסף, שימושים ספציפיים אחרים במתיל ברומיד, כמו ריסוס תוצרת חקלאית מהצומח בזמן אחסון (הסגר) לקראת משלוח לחו"ל ולפני ביצוע המשלוח על מנת לוודא שהיא לא נגועה במחלות או במזיקים כאלה ואחרים שעלולים לתפוס עליה טרמפ ולגרום לנזקים כלכליים או סביבתיים משמעותיים בחו"ל, אינם מפוקחים על ידי האמנה הבינלאומית.

לפחות 21 מדינות כבר דיווחו על צריכת מתיל ברומיד ב-2012, שלוש מהן – המדינות המפותחות ארצות הברית, קנדה ויפן – עשו זאת בכפוף למכסות השימושים הקריטיים. הסיבה שמדינות אלו עדיין עושות שימוש במתיל ברומיד בעוד שאחרות, דוגמת האיחוד האירופי, כבר הפסיקו את השימוש בחומר, נוגעת לתנאים הסביבתיים, הבריאותיים, החקלאיים והחוקיים המשתנים ממדינה אחת לאחרת, מסביר מרקו גונזלז, מנהל מזכירות האוזון בסוכנות הסביבה של האו"ם, בריאיון למסע אחר.

במהלך השנים פעלה ישראל להפחתה משמעותית של השימוש במתיל ברומיד בחקלאות באמצעות שילוב חלופות לחומר – אם בדמות כימיקלים אחרים ואם על ידי עידוד שיטות חקלאיות שונות המצמצמות את הביקוש, למשל שימוש באנרגיית השמש להדברת מזיקים בקרקע ("סולאריזציה"). והחל מ-2012, למעט השימושים שאינם מפוקחים על ידי פרוטוקול מונטריאול, לא נעשה עוד שימוש במתיל ברומיד בישראל, גם לא תחת מכסת השימושים הקריטיים. ואולם, על פי נתוני מזכירות האוזון בסוכנות הסביבה של האו"ם, בין 2005 ל-2011 היה שיעור השימוש במתיל ברומיד בישראל הגדול ביותר לנפש בעולם.

רבע מהייצור העולמי

במקביל, בזכות שפע הברום שבים המלח, ישראל היא עדיין אחת מהיצרניות העיקריות בעולם של מתיל ברומיד. מי שמפיק אותו בארץ היא חברת "תרכובות ברום" ברמת חובב השייכת לתאגיד כימיקלים לישראל (כי"ל), ובשנת 2011 הייתה ישראל אחראית לרבע מהייצור העולמי של החומר.

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר, כי היקף הייצור הנוכחי של מתיל ברומיד ב"תרכובות ברום" עומד על כ-20 אחוזים מהיקפו ב-2005, אך לא נקבו במספר מדויק. גם ב"תרכובות ברום" סירבו לנקוב במספר מדויק, "בגלל סיבות מסחריות", אף שהמספרים מדווחים על ידי כל יצרניות המתיל ברומיד בעולם לממשלותיהם ואז למזכירות האוזון, בכפוף להוראות פרוטוקול מונטריאול. בשיחה עם מסע אחר, ציין מייק סאלר, מנהל היחידה העסקית לפומיגנטים (חומרי אידוי) ב"תרכובות ברום", כי מדובר ב"אלפי טונות בודדות ... פחות מ-5,000 טון". ובכל מקרה, הוא אומר, "זה מוצר קטן בסל שלנו". (על פי נתוני מזכירות האוזון, ב-2011 עמד היקף הייצור על 4,170 טון. ב-2005 דיווחה ישראל על 13,149 טון).

לדברי סאלר, כמעט כל המתיל ברומיד המיוצר ב"תרכובות ברום" מיועד לייצוא. השווקים הגדולים הם במזרח הרחוק, אומר סאלר, ושווקים קטנים יותר ישנם במרכז ובדרום אמריקה. כמות קטנה, "טונות בודדות", לדבריו, מיועדת לשימושים בישראל שאינם מפוקחים על ידי האמנה הבינלאומית. "ייבוא של החומר כמעט ואינו מתרחש", נמסר מדוברות המשרד להגנת הסביבה.

ואמנם, נראה שאין מספיק שקיפות בנושא, למרות דרישות החוק. תיקון לתקנות החומרים המסוכנים מ-2009 קובע, כי על הממונה על יישום פרוטוקול מונטריאול במשרד להגנת הסביבה לדווח בכל שנה לוועדת הפנים והגנת הסביבה בכנסת על ייצור וסחר בחומרים המפוקחים על ידי הפרוטוקול, ובהם גם מתיל ברומיד. בתגובה לפניית מסע אחר נמסר מהוועדה, כי דיווח כזה מעולם לא הועבר. עד לירידת הגיליון לדפוס לא התקבלה תגובה מהמשרד להגנת הסביבה (ראו עדכון למטה).

לדבריו של סאלר, "תרכובות ברום" משקיעה בפיתוח חלופות, אך אין חלופה יחידה למתיל ברומיד. "אם המתיל ברומיד טיפל בשלושה-ארבעה מזיקים שונים, היום צריך אולי להביא שלושה-ארבעה מוצרים שונים", אומר סאלר. אך גם תהליך פיתוח המוצרים החלופיים ארוך ומורכב, הוא מוסיף, בגלל הדרישות השונות – כמו בדיקות אקולוגיות ורעלניות – ממוצרים חדשים בתחום. "זה לא יהיה ב-2015. זה ייקח עוד כמה שנים עד שעוברים את כל המשוכות", אומר סאלר.

עם זאת, הוא לא שולל את האפשרות שבשלב מסוים תפסיק "תרכובות ברום" לחלוטין את ייצור המתיל ברומיד. "אני לא יכול להגיד לך מתי זה יהיה, אבל ברור שבאיזשהו שלב כל מוצר מגיע לסוף החיים שלו", אומר סאלר. "זה לא יהיה מחר. אבל יום אחד סביר להניח שתרכובות ברום לא תייצר עוד מתיל ברומיד".

ב-2011 פרסם ארגון ה-OECD דו"ח תקופתי שסקר את המדיניות הסביבתית בישראל. "ישראל צריכה לעשות מאמץ מרוכז יותר על מנת להפחית את צריכת ה-HCFCs (הכוונה היא לחומרים נוספים שמוגבלים על ידי הפרוטוקול. ע.ל) ולנטוש כליל את ייצור המתיל ברומיד ושימושיו בחקלאות", כתבו מחבריו בסיום הפרק שהוקדש לצעדים שנוקטת ישראל להפחתת החומרים הפוגעים בשכבת האוזון.

נכון לראשית אוגוסט, אמר גונזלז, ישראל טרם העבירה דיווח על ייצור ושימוש במתיל ברומיד ב-2012. המועד האחרון לכך הוא סוף ספטמבר 2013. ואולם, על פי המשרד להגנת הסביבה, ישראל אף לא הגישה בקשה לשימושים קריטיים במתיל ברומיד עבור השנים 2012 ו-2013 – צעד שמשמעותו הצטרפותה של ישראל אל משפחת המדינות הנמנעות משימוש בכימיקל הבעייתי הזה.

אין ספק שישראל נמצאת בנתיב הנכון, וההתפתחויות בארץ וגם בעולם, בעיקר בהרחבת השימושים בחלופות למתיל ברומיד, הן חדשות טובות בהחלט עבור שכבת האוזון. ואולם, הפרק השנוי במחלוקת הזה כנראה לא יסתיים כל עוד הכימיקל הזה מיוצר בישראל. במקביל, ואולי חשוב אף יותר, הוא לימוד הלקחים מהצלחתו של פרוטוקול מונטריאול ויישומם במסגרת שיתוף הפעולה הבינלאומי הנדרש להתמודדות עם איומים סביבתיים חוצי-גבולות אחרים.

מופיע בגליון ספטמבר 2013 (264) של "מסע אחר"

עדכון (התקבל לאחר ירידת הגליון לדפוס): בתגובה לפנייה נוספת של מסע אחר, נמסר מדוברות המשרד להגנת הסביבה כי בשנת 2012 הסתכם ייצור המתיל ברומיד בישראל ב-1570 טון ODP (מדובר ביחידת מידה המשמשת לאמדן חומרים כימיקלים המדלדלים את שכבת האוזון, להבדיל מיחידת המשקל המקובלת). על פי נתוני מזכירות האוזון, זוהי הכמות הגדולה ביותר שיוצרה בישראל מאז 2008. בנוסף, לטענת המשרד, הפעם האחרונה (והיחידה, למעשה) שבה הועבר דיווח לוועדת הפנים והגנת הסביבה כנדרש בתקנות הייתה ב-2010. "לבקשת משרד הכלכלה, לא ניתן להעביר את הדו"ח , זאת כיוון שהדו"ח מכיל מידע מסחרי מוגן", נמסר מהמשרד.