הישרדות

עבור כ-40 מדינות שינויי האקלים הופכים להיות ממשיים ביותר, וחלקן עומדות בפני סכנה קיומית. מצב זה מספק המחשה ברורה במיוחד למאפיין אחד של האנושות - אי צדק.

איים אקזוטיים שונים כמו פיג'י, המלדיבים ואיי סיישל משמשים לעתים קרובות כסט צילומים עבור תכניות ריאליטי שונות ובהן "הישרדות". אלא שההשפעות של שינויי האקלים, ובפרט עליית פני הים, צפויים להביא לכך שעבור התושבים המקומיים הישרדות תהיה מציאות של ממש.

צילום: Presidency Maldives (CC-BY-NC-2.0) via Flickr

דוח מקיף שפרסם הפאנל הבין ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC) בספטמבר אשתקד קבע, כי עד שנת 2100 צפויים פני הים בעולם לעלות ב-28 עד 98 סנטימטרים. עם זאת, מאמר שסקר עמדות של 90 מומחים בתחום והתפרסם כחודשיים מאוחר יותר העלה, כי ההערכות של הפאנל כנראה היו זהירות מדי. על פי התרחיש הסביר, נכתב במאמר, במהלך המאה הנוכחית צפויים פני הים לעלות ב-70 עד 120 סנטימטרים. על פי התרחיש האופטימי, אם האנושות תתגייס למאמץ ממוקד להפחתה דרמטית של פליטות גזי החממה, יעלו פני הים "רק" ב-40 עד 60 סנטימטרים.

כך או כך, המשמעות היא שאזורי חוף רבים בעולם יוצפו באופן קבוע ושמי ים יחדרו למי התהום, וכתוצאה מכך ייפגעו מקורות מי שתייה ויומלחו קרקעות המשמשות לחקלאות. עבור מדינות איים קטנות, שבאחדות מהן הנקודה הגבוהה ביותר היא לא יותר מכמה מטרים מעל גובה פני הים, מדובר באיום של ממש. למעשה, בכמה מהן התופעות האלו כבר מורגשות - למשל, באיי מרשל, בטובאלו ובנאורו - ואם מגמה זו תימשך קיים חשש ממשי שכבר במהלך המאה הנוכחית מדינות שלמות לא יהיו ראויות עוד למגורי אדם.

ההשלכות של התממשות תרחישים כאלה הן מרחיקות לכת, ולכן מספר מדינות איים כבר החלו לגבש צעדים להתמודדות עם המציאות העתידית. לאחרונה השלימה ממשלת קיריבאטי (Kiribati) רכישה של שטח בגודל של כ-20 קילומטרים רבועים בפיג'י, מרחק כ-3200 קילומטרים משם. הקרקעות האלה, אמר נשיא קיריבאטי אנוטה טונג (Tong) בראיון לסוכנות הידיעות AP במארס 2012, יוכלו לשמש כ"פוליסת ביטוח" במקרה שיהיה צורך לפנות את כל אוכלוסיית המדינה המונה היום כמאה אלף איש. "זה לא יהיה בשבילי, אישית, אלא יותר עבור הדור הצעיר. עבורם, מעבר לא יהיה עניין של בחירה. זה יהיה עניין של הישרדות", אמר טונג.

אלא שגם בפיג'י מתמודדים עם אתגרים דומים. בינואר השנה דיווח אתר החדשות פיג'י טיימס אונליין על העתקתו של הכפר הראשון למיקום חדש במסגרת תכנית ההיערכות הלאומית לשינויי האקלים.

מהגר של כבוד

"יישוב מחדש (של האוכלוסייה) תמיד ייחשב כאפשרות המפלט האחרונה. אנחנו נעשה כל שביכולתנו כדי לשמר את קיריבאטי כיישות ריבונית וראויה למגורי אדם", נכתב באתר האינטרנט הרשמי של הממשלה. עם זאת, כבר לפני מספר שנים החלה הממשלה בגיבוש תכניות שיאפשרו לאזרחי המדינה להגר למדינות אחרות. הנשיא טונג מקפיד להזכיר כי מדיניות זו מונחית על ידי התפיסה של "הגירה בכבוד".

לפי השקפה זו, האפשרות של אזרחים המעוניינים בכך לעזוב את המדינה עכשיו ובשנים הקרובות תאפשר ביסוס של קהילות בתפוצות שיוכלו בעתיד לסייע בקליטה של מהגרים נוספים מהמדינה במדינות אחרות. נוסף על כך, כספים שיעבירו בני קהילות אלו אל משפחותיהם שנותרו בקיריבאטי יהווה מקור הכנסה חשוב. כמו כן, כחלק מהאסטרטגיה שאימצה הממשלה מושם דגש על הכשרה מקצועית של אזרחי המדינה במקצועות שבהם יש צורך במדינות הקולטות, כגון אוסטרליה וניו זילנד.

עם זאת, הקהילה הבינלאומית עדיין לא גיבשה מענה מסודר לסוגיה של הגירה כתוצאה משינויים סביבתיים. לכן, אלה אשר נאלצים לנטוש את מקום מגוריהם בשל שיטפונות נרחבים, בצורות קשות, סופות הוריקן הרסניות או עלייה של פני הים עלולים למצוא עצמם בין הפטיש לסדן. יואנה טייטיוטה (Teitiota) ומשפחתו היו כנראה המקרה הראשון שהעמיד סוגיה זו למבחן.

משפחת טייטיוטה, אזרחי קיריבאטי, התגוררו בניו זילנד מאז 2007, אך תוקפה של אשרת השהייה שלהם פג. לכן הם ביקשו מרשויות המדינה, במהלך ראשון מסוגו בעולם, להכיר בהם כ"פליטי אקלים". עם זאת, בנובמבר 2013 החליט בית המשפט העליון של ניו זילנד לדחות את עתירתם.

השופט שדן במקרה הכיר בהשלכות החמורות שיש לשינויי האקלים בקיריבאטי, אך טען בין היתר כי החלטה להרחיב את ההגדרה החוקית הקיימת ל"פליט" תגרום לכך שמיליוני אנשים אחרים ברחבי העולם יוכלו להיות מוגדרים כפליטים.

הסיבה לכך היא שאמנת הפליטים הבינלאומית, שנחתמה ב-1951 ומכוחה מוגדר היום מעמד זה בעולם, קובעת כי פליט הוא מי שעזב את ארצו בשל חשש מבוסס היטב מרדיפה על רקע גזע, דת, אזרחות, השתייכות חברתית או השקפה פוליטית. השפעות שינויי האקלים, לכן, אינן עונות על קטגוריות אלו, ובהעדר הסדר אחר התוצאה היא פער רציני בחוק הבינלאומי.

"זה מאוד קשה. אין עתיד לחיים שם. אנחנו מחפשים עתיד לילדים שלנו", אמרה אנגואה אריקה, אשתו של יואנה טייטיוטה, בראיון לאתר החדשות הגרמני דויטשה ולה (Deutsche Welle). "כשנחזור לקיריבאטי יהיה קשה לשלושת הילדים שלנו להישאר שם בזמן שאנחנו יודעים שבעוד 20-30 שנה קיריבאטי תיעלם מתחת פני הים העולים".

האו"ם הכריז על שנת 2014 כ"שנה הבינלאומית למדינות איים קטנות מתפתחות", ובספטמבר מקיים האו"ם כנס תחת כותרת זו בסמואה, השוכנת בלב האוקיינוס השקט, ובמרכזו עומד הנושא של פיתוח בר קיימא.

בקבוצה זו נכללות כ-40 מדינות, כחמישית מכלל מדינות העולם, ומרביתן באוקיינוס השקט ובים הקריבי, ממיקרונזיה ועד האיטי. אך נראה ששינויי האקלים מספקים המחשה ברורה במיוחד למאפיין אחד של האנושות כיום – אי צדק. תרומתן של מדינות האיים הקטנות המתפתחות למאזן הגלובלי של פליטות גזי החממה היא אפסית, אך עבור כמה מהן השפעותיהם של שינויי האקלים הן לא פחות מאיום קיומי. הגירה של אוכלוסיות שלמות למדינות אחרות מעלה שאלות בדבר שימור מסורת, תרבות ושפה; בדבר מידת האחריות של הקהילה הבינלאומית לסייע להן; וגם שורה של שאלות משפטיות סבוכות, ובראשן – האם מדינה שאין לה עוד טריטוריה יכולה להוסיף להתקיים כמדינה?

מתפרסם בגיליון ספטמבר של גליליאו