בצל העץ

מה חשיבות העצים לקיומנו - והאם לייעור יכולות להיות השלכות אקולוגיות?

אי אפשר להגזים בחשיבותם של העצים לחיים על כדור הארץ, ובמקומות רבים ישנים ימים מיוחדים המיועדים להזכיר לנו שתרומתם לסביבה ולבני האדם איננה ברורה מאליה. אבל גם אם מיני עצים מסוימים, ואף שטחי יערות שלמים, נתונים בסיכון ברחבי העולם, במקרים מסוימים גם לנטיעות ולמאמצי ייעור עלולות להיות השפעות שליליות.

קצת יותר מחודש לאחר שבישראל צוין ראש השנה לאילנות, ב-21 במארס יצוין בעולם יום היערות הבינלאומי. השנה יצוין היום הזה תחת הכותרת "יערות, שינויים, אקלים" כדי להדגיש את הקשר בין העצים ובין ההתחממות הגלובלית, וכדי להגדיל את התמיכה הבינלאומית בפעולה.

צילום: Bachrach44. נחלת הכלל, דרך Wikimedia Commons.

עצים ממלאים תפקיד חשוב בהתמודדות עם שינויי האקלים - כחלק מתהליך הפוטוסינתזה שבסופו מופק חמצן, עצים סופחים את גז החממה העיקרי פחמן דו חמצני; הם גם מסייעים בבלימת תהליכי מידבור באמצעות שמירה על הקרקע ועל משטר מים תקין. בנוסף, חורשים ויערות הם בסיס לקיומן של מערכות אקולוגיות עשירות.

בארץ הקרן הקיימת לישראל היא הגוף המופקד על נושא הייעור, על פי אמנה שחתמה מדינת ישראל עם הקק"ל ב-1961. בינואר האחרון הודיעה קק"ל כי בכוונתה לא לחדש את האמנה ובכך להעביר לניהולה קרקעות שבבעלותה ושנוהלו עד כה על ידי רשות מקרקעי ישראל. על פי פרסומים, המהלך עשוי גם להוביל להפסקה של פעילויות יערניות בקרקעות המדינה – אך סביר שפעילויות אלו יימשכו כרגיל בקרקעות שבבעלותה של קק"ל.

מפעל הנטיעות של קק"ל החל כבר בראשית המאה ה-20, ומאז ניטעו בארץ למעלה מ-240 מיליון עצים. ליערות בארץ תפקידים שונים – אזורי נופש ופנאי, אספקת חומר גלם לתעשייה, שמירה על קרקעות בבעלות יהודית ושמירת הקרקעות מפני סחף ומידבור.

תו מחיר אקולוגי

אבל מה שאולי נראה כמו יוזמה ירוקה עלול לשאת מחיר אקולוגי משמעותי. הפיכתם של שטחים פתוחים רבים כל כך למיוערים - ובמיוחד כשמדובר בהכנסה של מיני עצים זרים, וכשהנטיעות מתבצעות תוך שימוש בכלים הנדסיים כבדים - משנה לחלוטין את אופים הטבעי, ובמקרים רבים על חשבון הנוף המקומי וערכי טבע ייחודיים.

הייתה זו הכרעת בג"ץ ב-2001, בעקבות עתירה שהגישו אקולוגים עם עמותת אדם, טבע ודין, שאילצה את קק"ל להכפיף את פעולות הייעור שלה לתכנית המתאר הארצית לייעור וליערות (תמ"א 22) ולחוקי התכנון על מנת לאפשר ביקורת ציבורית על פעולות אלו והמשמעויות האקולוגיות שלהן.

מאמר שפורסם ב-2004 בכתב העת "יער" של קק"ל התריע, כי אורנים מהמין אורן ירושלים שניטעו ביער הסוללים שבגליל התחתון ובגבעות גד שבשפלה החלו להתפשט אל שטחים טבעיים סמוכים. תשע שנים מאוחר יותר, במאמר נוסף שפורסם בכתב העת "אקולוגיה וסביבה" בסוף 2013 תואר דפוס דומה ביער שחריה שבשפלת יהודה, ומחבריו העריכו כי תהליכים אלה יביאו לכך שבתוך כ-60 שנה יהיה הנוף הטבעי בסמיכות ליער שונה באופן משמעותי מהנוף הנוכחי.

במהלך השנים השמיעו חוקרים ופעילי סביבה רבים השגות על פעולות הייעור של הקק"ל במקומות שונים ברחבי הארץ. בין היתר, ספגה קק"ל ביקורת על נטיעה של אקליפטוסים ואורנים ממינים שאינם מקומיים. ואמנם, במהלך השנים למדו אנשי הקרן הקיימת מהניסיון, השקיעו במחקר בנושא וחלק מהפרקטיקות הנהוגות שונו. עם זאת, התרחבות מאמצי הייעור בשנים האחרונות בצפון הנגב עומדת במוקד מחלוקת של ממש ביחס להשפעותיה הסביבתיות.

באוגוסט 2013 פרסמה החברה להגנת הטבע מסמך שעסק בהשפעות האקולוגיות של פעולות הייעור בצפון הנגב ובדרום הר חברון המהווים אזור מעבר בין האקלים הים תיכוני לאקלים המדברי. לטענת מחברי המסמך, השימוש בכלים הנדסיים כבדים ששינו את פני הקרקע הטבעית, והכנסת עצים למקום שבו עצים צמחו באופן טבעי רק בערוצים, פגעו באורח דרמטי במערכת האקולוגית המקומית. למעשה, השפעות הייעור אינן מוגבלות רק לצמחיה אלא גם לעולם החי: מינים של זוחלים, ציפורים ואחרים – כולל מינים נדירים כמו הלטאה שנונית באר שבע והאירוס השחום –  נדחקים מבית הגידול שלהם ובמקומם מגיעים מינים זרים. כתוצאה מכך, לא ברור עד כמה פעולות הייעור האלו אכן בנות קיימא בטווח הארוך.

במקביל לאותו מסמך פרסמו 23 מדענים מכתב עמדה בנושא, אשר הצטרף למכתב דומה שפרסמו כמה מהם כשנה קודם לכן, ובו הביעו חשש כי הייעור שמבצעת קק"ל באזור צפון הנגב אינו מתחשב בהשפעותיו הדרמטיות על הסביבה הטבעית. בפרט התריעו המדענים במכתבם כי "פעולות הייעור [...] משפיעות דרמטית על הנוף הטבעי של בתת הספר ומישורי הלס, בתי גידול המצויים בסיכון ברמה לאומית, וכמעט שאינם מוגנים במסגרת שמורות טבע". הם הסבירו כי פעולות אלה, הכרוכות בחישוף קרקע, פריצת דרכים, סכירת ערוצים ופעולות הנדסיות אחרות, בצד הכנסה של מינים זרים ושינוי נופי, פוגעות במערכות האקולוגיות הטבעיות. לכן הם קראו לרשויות הרלוונטיות, ובפרט לגופי התכנון, לבחון את ההשלכות האקולוגיות של פעולות הייעור בטרם יימשכו.

במסגרת דוח שפרסם בשנה שעברה התייחס מבקר המדינה לנושא וקבע כי "למרות חוות הדעת של אנשי המקצוע ברשות [הטבע והגנים – ע.ל.], היא לא עשתה די כדי להגן על ערכי הטבע באזור צפון הנגב, ובהם בתי גידול וערכי טבע מוגנים, מפני פעולות הייעור הנעשות באזור זה שנים רבות". המבקר חזר והדגיש את תפקידה של הרשות בהגנה על ערכי הטבע והמגוון הביולוגי מפני השפעותיהן של פעולות הייעור, גם בשלבי התכנון וגם בשלבי הביצוע.

אלא שייתכן שיש צורך, לא רק בשיפור הפרקטיקות ברמה המקומית, אלא במדיניות חדשה עבור היערות בארץ. במאמר שפתח דיון בנושא בכתב העת "יער" באוקטובר 2011, העלה פרופ' אבי פרבולוצקי ממכון וולקני הצעה לגישה חדשה, אקולוגית לדבריו, לניהול יערות הארץ.

במידה רבה, הוא טוען, היעד צריך להיות יערות הדומים לאלה שהתקיימו באזורנו לפני כ-10,000 שנה, בטרם הייתה לאדם השפעה משמעותית על הטבע, שהעצים הדומיננטיים בהם היו אורנים ואלונים. למעשה, להשקפתו של פרבולוצקי, תהליכי ההתפשטות של אורן ירושלים אל מחוץ ליערות הנטועים ולתוך בתי הגידול הטבעיים הסמוכים עשויה לאפשר את התחדשות היערות הקדומים.

הוא מציע גם להימנע מהכנסת מינים זרים ומשימוש בכימיקלים קוטלי מזיקים. לטענתו, גם מזיקים התוקפים את העצים הם חלק אינטגראלי ממשק הניהול של היער שכן הם מבטיחים את הישרדותם של אותם עצים המותאמים לתנאי הסביבה. בנוסף, הוא מסביר, גישה של מינימום התערבות היא גם חסכונית מבחינה כלכלית. עם זאת, הוא מבהיר שלא מדובר בגישה המתאימה לכל היערות בארץ, אלא רק לאלה מהם שאין להם ייעוד ספציפי כמו נופש או אספקת חומר גלם לתעשיית העץ, אך עדיין יש להם תרומה נופית או סביבתית כמו שימור הקרקע, קיבוע פחמן ושמירת משטר המים.

לדברי פרבולוצקי, "היער המנוהל אקולוגית אמור לספק יותר בתי גידול לבעלי חיים, לשפר את הנוף האזורי, להגדיל את המגוון הביולוגי באזור ולסייע במיחזור חומרים, מים ופחמן, אבל במקרים רבים הוא ממשיך גם לספק עץ לתעשייה, אם כי בהיקף ובממשק שונים".

ההצעה של פרבולוצקי מניחה בסופו של דבר שייעוד היער מכתיב את אופן ניהולו והיא למעשה מכוונת להפוך רק את היערות שלכאורה אין להם ייעוד ברור לידידותיים יותר לסביבה מתוך שאיפה שיהיה בכך כדי לנסות ולברוא מחדש נוף קדומים. אלא שלא ברור, גם מנקודת מבט סביבתית, שזה היעד המתאים. הצעה זו נתקלה בביקורת מצד אנשי מקצוע, אך היא ללא ספק תרמה לקידום הדיון בעתידם של יערות הארץ.

כדי להכריע לגבי האופן שבו ינוהלו היערות בארץ יש לקבל החלטה אסטרטגית ביחס לייעודם, ומשם ניתן יהיה לגזור את הדרך המיטבית להשיג מטרה זו, וגם את המחיר שלה – מבחינה כלכלית, חברתית, פוליטית וגם סביבתית. פעילי הסביבה, המדענים החתומים על מכתב העמדה וגם מבקר המדינה מזהירים שלייעור בשיטותיו הנוכחיות ישנן השלכות אקולוגיות שלכל הפחות מעידות על תכנון לקוי והיעדר פיקוח, או אף מטילות ספק בעצם הצורך ביערות אלה.

בינתיים הדיון מוסיף להתקיים ברובו במסגרת המצומצמת יחסית של אנשי מקצוע, חוקרים ופעילי סביבה, עם מעורבות

מועטה בלבד של הציבור הרחב, מי שלמעשה נהנים מהמשאב הזה – אם בבילוי ביערות, אם מעיצוב נוף הארץ ושמירת הטבע הישראלי, ואם דרך יתר "שירותי המערכת האקולוגית" כמו תרומה לאיכות האוויר, שמירה על הקרקע ובלימת שינויי האקלים.

מופיע בגיליון מארס 2015 של גליליאו.