ועידת האו"ם לשינויי האקלים המתכנסת החודש בפריז היא אירוע היסטורי. אבל מהם בדיוק שינויי האקלים? לכולנו ברור שאיכשהו זה קשור גם לדובי קוטב וגם לתחנות כוח וגם לאל גור, אבל איך בדיוק – זו כבר שאלה אחרת. אז הנה מבוא קצר למה שכבר כונה על ידי מזכ"ל האו"ם ואחרים "האתגר הגדול ביותר הניצב מול המין האנושי".
ההתחממות הגלובלית היא אחד הביטויים של שינויי האקלים – למעשה, זה האומדן המרכזי. באופן ספציפי הכוונה היא לעלייה בטמפרטורה העולמית הממוצעת.
החיים על כדור הארץ מתאפשרים בזכות אנרגיית השמש. חלק מהקרינה שמגיעה מהשמש לכדור הארץ נפלטת בחזרה לחלל, אבל חלקה נשמר בזכות הרכב הגזים באטמוספרה היוצר שכבת בידוד, כמו שמיכה עבה.
אחד הגזים העיקריים בשכבה הזו הוא פחמן דו חמצני. אבל למרות הטעות הנפוצה, פליטות גזי חממה הן לא זיהום אוויר משום שלא מדובר בהשפעה בריאותית ישירה, אלא בתהליך קצת יותר מורכב. למעשה, פחמן נמצא באופן טבעי בכל מקום – אנחנו פולטים פחמן דו חמצני כשאנחנו נושמים, והצמחים קושרים פחמן דו חמצני בתהליך הפוטוסינתזה. לכן, כשאנחנו כורתים יערות אנחנו מונעים את קליטת הפחמן הדו חמצני. גם כלי רכב פולטים פחמן דו חמצני בנסיעה. אבל הפעילות האנושית שאחראית לכמויות הגדולות ביותר של פחמן דו חמצני היא שריפה של דלקי מאובנים כמו פחם, נפט וגז טבעי לצורך הפקת אנרגיה.
הפחמן הדו חמצני – כמו גזים אחרים: חמצן דו-חנקני, מתאן ואדי מים – מצטבר באטמוספרה במשך שנים והופך את שכבת הבידוד ליעילה יותר מכפי שהיא באופן טבעי: פחות קרינה נפלטת בחזרה לחלל וכתוצאה מכך עולה הטמפרטורה בכדור הארץ – זה אפקט החממה.
מדענים קבעו שהרמה המרבית שבה ניתן להבטיח אקלים יציב בכדור הארץ היא 350 חלקי פחמן דו חמצני למיליון. לפני כשנתיים נחצה הקו של 400 חלקים למיליון לראשונה מזה לפחות 800 אלף שנה, והריכוז נמצא במגמת עלייה מתמדת.
 |
| צילום: Anna Valmero (CC-BY) via Climate News Mosaic |
ההשפעות של שינויי האקלים שונות ממקום למקום ברחבי העולם, אך עליית הטמפרטורה מתרחשת במהירות גבוהה יותר בקטבים. כתוצאה מכך קרחוני הענק שבאנטרקטיקה ובקוטב הצפוני, שמחזיקים כמויות אדירות של מים, הולכים ונמסים ותורמים לעלייה בגובה פני הים. בנוסף, גם עליית הטמפרטורה של מי הים, הגורמת להתרחבות גוף המים, תורמת לעלייה במפלס הים.
אמנם בהיסטוריה של כדור הארץ היו תקופות שבהן היה שיעור הפחמן הדו חמצני באטמוספרה ברמה דומה או גבוהה יותר, אבל מעולם לא נרשמה עלייה מהירה כל כך – ובעיקר, באף אחת מהתקופות האלו לא חיו שמונה מיליארד בני אדם על כדור הארץ. הנה דוגמה לשינוי חד: שנת 2015, קובעים מדענים, הייתה השנה החמה ביותר מאז תחילת המדידות ב-1880. אלא שזו למעשה הפעם העשירית שהשיא הזה נשבר מאז שנת 2000.
כיום מכילה האטמוספרה 43 אחוז יותר פחמן דו חמצני מכפי שהיה קודם למהפכה התעשייתית, לפני בסך הכול כ-165 שנה. כתוצאה מכך, במהלך התקופה הזו עלתה הטמפרטורה העולמית הממוצעת במעלה אחת. זה אולי לא נשמע הרבה, אבל גם עלייה כזו, בעיקר בטווח זמן קצר כל כך, מסוגלת לטלטל באופן דרמטי את מערכת האקלים. היקף פליטות גזי החממה של מדינות העולם במהלך העשורים הקרובים יקבע עוד כמה תוסיף ותעלה הטמפרטורה העולמית הממוצעת.
מנהיגי העולם כבר אימצו את המלצות המדענים וקבעו את הרף של עלייה בשתי מעלות (ביחס לרמה של אמצע המאה ה-19, לפני המהפכה התעשייתית) עד שנת 2100 על מנת למנוע את ההשלכות החריפות ביותר של שינויי האקלים. בחודשים האחרונים הגישו מרבית ממשלות העולם את תכניותיהן לצמצום פליטות גזי החממה. אלא שהחישובים העדכניים ביותר מראים שהטמפרטורה העולמית הממוצעת תהיה גבוהה יותר מהיעד שנקבע, ואולי אף תירשם עלייה של שלוש או ארבע מעלות. תרחישים המוקדשים להתחממות כזו מציירים עולם שונה מאוד ממה שאנחנו מכירים.
ישנם מי שלא מכירים בכך. יש מי שטוענים שתופעת שינויי האקלים בכלל אינה מתרחשת, ואחרים שמשוכנעים שגם אם האקלים משתנה, לאדם אין חלק בכך. אבל בפועל, במקביל לעלייה הדרמטית בפליטות גזי החממה, גם כמות הידע המדעי על התופעה גדלה במידה דומה, ובהתאם גם מתרחב הקונצנזוס סביב האחריות של בני האדם לשינויי האקלים.
נכון להיום, 97 אחוזים מהמאמרים שהתפרסמו סביב סוגיית שינויי האקלים קובעים באופן חד משמעי שפעילות אנושית היא הסיבה העיקרית לכך. לצורך ההשוואה, שיעורם של האנשים שחולקים על הטענה שכדור הארץ עגול, ושל אלה הטוענים שעישון אינו גורם לסרטן, דומה או אפילו גדול יותר משיעורם של המדענים המסתייגים מהקביעה ששינויי האקלים הם מעשה ידי אדם.
למעשה, הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC), הסמכות המדעית העולמית בתחום, הוא גם הפרויקט המדעי הגדול ביותר בתולדות האנושות, והדוחות עבי הכרס שמפרסם הפאנל אחת לחמש שנים – הדוח החמישי והאחרון עד כה פורסם לפני שנה – מסכמים את הידע המדעי העדכני לגבי תרחישי שינויי האקלים, השלכותיהם והדרכים להתמודד איתם. אלא שגם הדוחות האלה, שבכתיבתם מעורבים אלפי מדענים מרחבי העולם, הם תוצר של משא ומתן פוליטי. קודם להוצאתם לאור של דוחות הפאנל, נציגי ממשלות העולם, כולל אלו שמדינותיהן אחראיות לפליטות גזי החממה הרבות ביותר, נועדים כדי לגבש את הנוסח המוסכם. לכן, גם אם התחזיות הכלולות בדוחות הפאנל הן סיבה רצינית לדאגה, ישנם רבים שתופשים אותן כשמרניות במיוחד.
אז מה עושים? האמת היא שגם אם כל פליטות גזי החממה בעולם ייפסקו מחר, שינויי האקלים, שכבר עכשיו אנחנו רואים את השפעותיהם, יוסיפו להתפתח גם בעשורים הבאים. הסיבה לכך היא שהאטמוספרה שלנו כבר טעונה בגזי חממה שהצטברו מאז המהפכה התעשייתית, ובפרט בעשורים האחרונים. אבל היעד הוא, כאמור, לא לתת לטמפרטורה העולמית הממוצעת לעלות ביותר ממעלה אחת נוספת (או שתי מעלות ביחס לשנת 1850) עד סוף המאה הנוכחית.
במלים אחרות, ההחלטות והמעשים שלנו היום לא ישפיעו על בני דורנו אלא על הנכדים שלנו וצאצאיהם. לכן, זו שאלה של הירושה שלנו לדורות הבאים ויש לנו הזדמנות, אולי אחרונה, לבחור איזה עולם אנחנו משאירים אחרינו. זו הסיבה שוועידת האקלים בפריז יכולה להיות אירוע היסטורי – ממשלות העולם ינסו לגבש סופית הסכם חדש שיחליף את פרוטוקול קיוטו לאחר שיפוג בשנת 2020. אם הן יצליחו להגיע להסכם עם יעדים שאפתניים ומחייבים להגבלת פליטות גזי החממה ועם צעדים להתמודדות עם השלכות שינויי האקלים יהיה זה אחד ההישגים המשמעותיים של הקהילה הבינלאומית.
מה ישראל עושה בעניין? בשתי מילים, מעט מדי. במסמך שהגישה למזכירות אמנת האקלים של האו"ם בסוף ספטמבר, כפי שעשו רבות ממדינות העולם, הצהירה ישראל שתצמצם את פליטות גזי החממה שלה לנפש ב-26% עד שנת 2030 ביחס לרמה החזויה לאותה שנה. עם זאת, המשמעות של הנתון הזה היא שישראל למעשה תוסיף ותגדיל את סך כל פליטות גזי החממה כך שיהיה גדול ב-13.4% מכלל היקף הפליטות שהיה בארץ ב-2005. לשם השוואה, על פי נתוני המשרד להגנת הסביבה, יעד הפחתת הפליטות הממוצע במדינות ה-OECD לשנת 2030 הוא 33% מתחת להיקפן הכולל בשנת 2005. אלא שישראל לא תעמוד ביעד הפחתת הפליטות לשנת 2020 שלקחה על עצמה בוועידת קופנהגן ב-2009 לאחר שמשרד האוצר הקפיא את תכנית הפחתת הפליטות לפני כשנתיים וביטל אותה סופית בקיץ האחרון.
 |
| צילום: BUND Bundesverband (CC-BY-NC-SA-2.0) via Flickr |
אם לשפוט על פי שיעור האנרגיות המתחדשות בארץ היום – 2% מכלל תמהיל מקורות האנרגיה – לא ברור אם ישראל אף תעמוד ביעד ה-17% שלקחה על עצמה עד שנת 2030, בעיקר אם לוקחים בחשבון שקודם לכן הגדירה הממשלה יעד של 2% עד שנת 2007 ויעד של 5% עד שנת 2014.
ובכל זאת, אם יש דבר אחד שברור לכל המעורבים הוא שבלי קשר לתוצאה, הפסגה בפריז היא לא סוף הסיפור. חוקרים ופעילי אקלים רבים שותפים לדעה שהמפתח נמצא לא בהפחתת פליטות גזי החממה, אלא בצד של ההיצע – כלומר, כבר בכריית משאבי האנרגיה. למשל, מחקר שפורסם בספטמבר 2015 בכתב העת Science Advances קבע כי אם ינוצלו כל מאגרי הדלקים המאובנים הזמינים תאבד אנטרקטיקה את כל כיסוי הקרח שלה, מה שיגרום למפלס הים לעלות ב-58 מטרים. בהתאם, יותר ויותר מחקרים מראים שכדי שיהיה סיכוי כלשהו למנוע את ההשלכות החריפות ביותר של שינויי האקלים, תיאלץ האנושות לוותר על רובם המכריע של מאגרי הנפט, הפחם וגם הגז הטבעי.
אבל כנראה שקשה לבנות על הפוליטיקאים לבדם שיניעו את מהפכת האנרגיה הדרושה. בעשורים הקרובים יחייב האתגר הזה התגייסות של אזרחים בכל רחבי העולם כדי להבטיח שהאנושות תיפרד סופית מהדלקים הפוסיליים ותתקדם לעבר אנרגיות ממקורות מתחדשים כמו רוח ושמש.
השלב הבא במערכה כולל משיכת השקעות של בנקים, חברות ביטוח וקרנות פנסיה מפיתוח של פחם, נפט וגז טבעי, וגם הסטה של סובסידיות ממשלתיות ממקורות האנרגיה המזהמים האלה לעבר התייעלות אנרגטית ומקורות אנרגיה בני קיימא. למעשה, הדברים האלה מתרחשים כבר עכשיו. על פי נתוני 350, אחד מארגוני האקלים הגדולים בעולם, עד כה 479 ארגונים, חברות ומוסדות, בעיקר במדינות מפותחות, התחייבו למשוך את השקעותיהם בדלקים מאובנים שערכן נאמד ב-2.6 טריליון דולר.
בין הגופים הבולטים שהודיעו על משיכת השקעות היא קרן האחים רוקפלר. הקרן הפילנתרופית הפרטית מנהלת נכסים בהיקף של 860 מיליון דולר, ועד ההודעה שפרסמה בספטמבר 2014 שבעה אחוזים מערך הנכסים הכולל שלה היו מושקעים בדלקים מאובנים. ביוני האחרון החליט הפרלמנט הנורבגי שקרן הפנסיה הממשלתית, הגדולה בעולם, תמכור את כל אחזקות הפחם שלה המסתכמות ביותר מ-8 מיליארד דולר.
גם ארגוני סטודנטים ברחבי העולם מובילים קמפיינים הקוראים לאוניברסיטאות שלהם להוציא את ההשקעות בדלקים מאובנים מנכסיהן הפיננסיים, ובנובמבר לא פחות מעשר אוניברסיטאות בריטיות הצטרפו למגמה כשהודיעו על משיכה של השקעות כאלו בהיקף כולל של 115 מיליון פאונד.
ואמנם, בהתחשב באינטרסים המסחריים הכבירים של חברות האנרגיה, כל אלה לא היו קורים ללא לחץ ציבורי מתמשך. גם קבוצות דתיות רבות, בעיקר נוצריות, התגייסו למאבק הכלכלי בדלקים המאובנים. "האם זה הולם שבתי הכנסת שלנו, הקהילות שלנו, בתי הספר שלנו והארגונים המייצגים שלנו יקיימו את עצמם על רווחיה של תעשיה החתומה על הרס כדור הארץ?", כתבו אנשי Oil Vay, קמפיין המקדם התמודדות עם שינויי האקלים בקרב הקהילה היהודית בבריטניה, במאמר שפרסמו באפריל. "בשעה שמומנטום עולמי הולך ונבנה, אנחנו לא יכולים יותר לגרור רגליים. הגיע הזמן למשוך השקעות".
מופיע בגיליון דצמבר 2015 של גליליאו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה